פעם כשרק התחלתי לצאת, הייתי נהגת חדשה
והייתי צריכה עדיין מלווה לילה בין תשע בערב לשש בבוקר
מה שהוביל לזה שהייתי מגיעה תמיד למסיבות בתשע בערב, מחנה את האוטו
ואז מחכה בערך שלוש שעות של ציפייה והתרגשות
של פאקינג רטיבות שמתעצמת ככל שהשעון מתקרב לחצות כאילו אני איזו גרסה מקבילה לאגדה של דיסני.
אולי אגדה של קינק.קום 😂
בינתיים הייתי מתאפרת ומסתרקת ברכב,
מתכננת עם מי ארצה לשחק,
נושמת עמוק כשגלים של חרמנות עוטפים אותי,
צופה בצוות מקים את כל הציוד,
רואה את הדיג׳יי מגיע.
ולאט לאט החניות סביבי היו נתפסות
והשקט היה מתחיל להתחלף בתנועה,
באנשים שיוצאים מהרכבים ולבושים למסיבה.
ואז הייתי נכנסת ומתחילה את הלילה.
זה חלק פועם בתוכי ותמיד יהיה חלק ממני ועם זאת זה מרגיש כמו לפני תקופת חיים שלמה.
ואז קפיצה קדימה בזמן להווה
תשע בערב, אני לא באוטו. אני תכף אקים את עצמי מהמיטה להתקלח.
אני לא אעשה חוקן הלילה כי בואו לא נשתגע
(למרות שאנאלי תמיד אוהב לבוא כשהכי לא מצפים לו, אני יודעת)
חשבתי שאהיה עכשיו אצל חברה וביחד נדביק לי נצנצים על החזה, שמעתי שזו פעילות מאוד מגבשת 😂
אבל נראה שזו לא ההתחלה לערב הזה.
הייתי אמורה להשתלב לקראת המסיבה הזאת עם שתי חברות (זו שתעזור לי עם הדבק לנצנצים וזו שרצתה לבוא איתי למסיבה) ובסוף כל אחת לא יכולה - זה כאילו הן פינו לי את הדרך לצאת הערב בעצמי למרות שניסיתי להקיף את עצמי בהן כי פחדתי מהלבד,
אבל הכל הסתדר בדיוק לזה שאתגבר על הפחד, בלי מעטפת של חברות
אלא רק אני שאצא בעצמי.
והאמת - זה ממש מגניב.
**פידבק מהעתיד - בסוף המסיבה לא היתה לטעמי אז טוב שלא השקעתי עם כל הקישוטים לציצים,
הם ישמרו לאירוע אחר שיש לי הרגשה שיגיע ממש בקרוב 🥰
בינתיים אני ממשיכה לנשום עמוק כשהגלים של החרמנות עוטפים אותי,
להרגיש את הרטיבות והציפייה מתעצמות.
לכבוד מי בנוסף לעצמי? אני עדיין לא יודעת
אבל אני ממש מוכנה להכיר אותך
וגם יש לי כבר אאווטפיט נדיר שהרכבתי למסיבה
ואף אחת לא זכתה להפשיט ממני עדיין… 😉