אז הבטחתי לעצמי שאתאמן יותר בקשירות, ובאמת זה היה הלו"ז לאתמול.
דאגתי לה לנשנוש קל, כי לא קושרים על בטן ריקה (אני מפחד מנשיכות), פיניתי את הסלון, שהפך לשטח האימון, וקדימה, על הטלויזיה כבר מופעל סרטון לקשירות בסיסיות.
אבל משהו השתבש, החבל תסכל אותי, הקשירה לא הייתה יפה (פרפקציוניסט, בעיה), ופשוט התייאשתי.
נו, אין ברירה, Plan B.
סט רצועות לגוף, אזיקי עור, קולר עם מצבטי פטמות מחוברים בשרשרת, פלאג, שלושה פלוגרים ושני נרות.
כל אלה הוצאו מהמגירה ונקראו לדגל.
מה היה שם?
היא נרטבה רק מההמתנה.
כשהורדתי אותה לברכיים, ידיים מאחורי הגב, אור מעומעם, והיא רק שומעת את הצעדים שלי הלוך ושוב.
כשהנרות דלקו היא כבר איבדה את זה, בקטע טוב.
ואז החדרתי אליה את הפלאג והשפרצתי אותה ללא הפסקה.
עם הפלאג שיחקתי משני הכיוונים, גם חיצונית וגם עם האצבעות שלי, שהיו עמוק בתוך הכוס שלה.
מיותר לציין שעכשיו הכיסוי העמיד בפני נוזלים הגן בחירוף נפש על הספה, ועכשיו צריך לכבס אותו.
ומה לגבי החיוך?
לא עבר לה, עד עכשיו