יומני היקר שלום

יום 36 בדיוק שאני רשומה לכלוב. 

היום מישהו שלח לי הודעה וצירף תמונה.

על פניו נראה בחור רציני, רווק, חתיך ברמות, רופא, בערך בגילי, גר קרוב מאוד אלי, מעוניין בקשר רציני.

אז עשיתי כל מה שבחורה אחרת הייתה עושה והתחלתי לדמיין את הזוגיות שלנו, את הסשנים ואת חיי הסקס שלנו, את זה שאהיה אשת רופא ואתרברב מול החברות שלי עליו ובעיקר את זה שהראש ההיפוכונדר שלי ימצא נחמה ברופא זמין 24/7. 

ואז חשבתי איך אספר להורים שלי איפה הכרתי את הבחור המרשים הזה? איך אצליח להסתכל לאמא שלי בעיניים ולספר לה שהכרתי את הבחור המרשים הזה בכלוב?

הרי מתישהו, בדוק זה יצוף, גם אם אשקר ואגיד שהכרנו בטינדר. 

אז כמובן עשיתי מה שכל בן אדם נורמטיבי היה עושה והתעלמתי בהפגנתיות מההודעה שלו. 

אז אם אתה קורא את זה..

סורי, זה לא אתה.  זו גם לא אני.

זו אמא שלי. 

יום 33.

עדכון חשוב: התחלתי ביוץ.

לא אומרת שפתאום כולכם נהייתם חתיכים או שווים זיון.

(לפחות רובכם)

אבל המוח שלי מקבל החלטות שאני לא אעמוד אחריהן  

אם קיבלתם ממני יותר יחס היום,  אל תתרגשו.
זה לא אתם, נשבעת שלא. 
זה ההורמונים, והרצון להתרבות. 

אני נמצאת בכלוב 29 ימים בדיוק 

היום גיליתי איך רואים מי עשה לי לייק ואיך נכנסים לחשבון שלו מהלייקים 

אעדכן אם אגלה משהו נוסף. 

עשרים ושמונה ימים בדיוק שאני רשומה לכלוב, 

ונראה לי שזה הפוסט הכי אופטימי שרשמתי פה.. 

כשנכנסתי לכאן, כמו הרבה אנשים מבחוץ, חשבתי שאני יודעת פחות או יותר למה לצפות.

קצת קשירות, קצת חניקות, יריקות לפה.
אבל גיליתי עולם שהוא הרבה יותר עמוק ממה שנדמה במבט ראשון.

כן, יש פה את הדינמיקות שכולם מדברים עליהן. אבל יש גם אנשים שיודעים לנהל שיחה אמיתית.

אנשים שגורמים לי להסתכל על דברים אחרת, כאלה שהתובנות שלהם ממשיכות איתי גם הרבה אחרי שסגרתי את האתר.

לא ציפיתי למצוא כאן שיחות שיגרמו לי לחשוב על עצמי, על גבולות, על תקשורת ועל הדרך שבה אני מסתכלת על אנשים.

אבל אם יש משהו שאני בטוחה בו אחרי 28 ימים, זה שלפעמים מה שנראה מבחוץ כמו עולם מאוד מסוים, מסתיר בתוכו עומק, מחשבה ואנשים טובים. 

עשרים ושש ימים בדיוק שאני רשומה לאתר 

האמת היא שקצת אינטנסיבי לי חלק מהאינטראקציות שאני חווה כאן לאחרונה.
יש שיחות מעניינות, יש אנשים טובים, אבל יש גם אינטראקציות שפשוט שואבות ממני יותר אנרגיה ממה שציפיתי. לפעמים מספיקות כמה הודעות כדי להבין שלא כל שיחה באמת שווה את הזמן או את המקום שהיא תופסת לרוב אני מבינה רק אחרי שמאוחר מידי.
מי יודע, אולי נגיע ליום 30, ואולי לא.

עשרים וארבעה ימים בדיוק שאני רשומה לאתר.
מספיק זמן כדי להבין שלא כל מי שיודע להשתמש במילים כמו “שליטה”, “ציות” ושאר המושגים, באמת יודע מה עומד מאחוריהם.

הכרתי אנשים שאמרו שהסטיות שלי מוגזמות מדי עבורם, וכאלה שאמרו שזה אפילו לא מספיק.
הכרתי פה אנשים מעניינים, כאלה שפחות, כאלה שבאו רק לדבר, כאלה שבאו רק לקחת את מה שהם צריכים כדי לספק את עצמם, וכאלה שהזכירו לי בדיוק למה כתבתי את הפוסט הראשון.

ובסוף, מכל ההודעות והשיחות, למדתי בעיקר דבר אחד- הרבה יותר קל להגדיר את עצמך בכותרת מאשר להוכיח אותה בהתנהגות.
אז נתראה ביום ה-25 עם הרבה פחות התלהבות מכותרות והרבה יותר הערכה למעשים.

אני נמצאת בכלוב איזה 10 יום וחשוב לי לומר;

העובדה שאנחנו באתר של BDSM לא נותנת לגברים או לנשים לגיטימציה לדבר איך שבא להם.

אפשר לפנות, אפשר לפלרטט, ואפשר גם לקבל ״לא״.

אבל כבוד בסיסי לא אמור להיעלם רק בגלל הפלטפורמה.

מאחורי כל פרופיל יש בן אדם.