ישבנו על ספסל מחוץ לבית שלו ועישנו פייסל
התחלנו לצאת לא הרבה זמן לפני וכבר הבנתי שהוא וונילה, עוד כשביקשתי ממנו לחנוק אותי במיטה והמבט שלו היה המום, רציתי להאמין בזמנו שאצליח להסתדר גם במערכת יחסים וונילית,
חשבתי שבקרוב הוא יהיה רופא ואצליח דרך זה לקבל את היציבות שייחלתי לה.
אחרי שעישנו את הפייסל משהו בי ניצת, דמיינתי את תחושת החוסר אונים שהייתה ככ חסרה לי, את הכאב, רציתי לצאת מהגוף, להרגיש שלווה, להיות הזונה הקטנה שנולדתי להיות. חיכיתי בקוצר רוח שהנשיקות העדינות שלו יהפכו למגע עמוק, חייתי ואגרסיבי
הראתי לו את המצית שהייתה אצלי ושאלתי אותו "ליאור אם אשרוף אותך?" הסתכלתי עליו במבט שובב
השדונית הקטנה שחיה בתוכי לא יכלה כבר לשבת בשקט
הוא נרתע והסתכל עלי,
"למה שתעשי את זה אני לא רוצה להישרף"
הייתי כבר מתוסכלת וזקוקה
לקחתי את המצית ושרפתי לו את הרגל.
הוא נחרד וברח..