והוא יבוא אליי כמו...

יום אחד הובא בכסא גלגלים לחדר בבית חולים אדם שחלה במחלה קשה.
בחדר, סמוך לחלון, כבר שכב חולה אחד.
כאשר היו השניים לידידים, נהג החולה ששכב ליד החלון להביט החוצה ולענג את שותפו לחדר, שהיה רתוק למיטתו, בתיאורים מלאי חיים של העולם בחוץ.
היו ימים בהם היה מתאר את יופיים של העצים בגינה שמול בית החולים, וכיצד העלים מרקדים ברוח.
והיו ימים שהיה משעשע את ידידו בתיאורים מפורטים של הדברים שעשו אנשים בעת שחלפו ליד בית החולים.תחילה הביט החולה הרתוק למיטתו עניין, ואולם בחלוף הזמן נעשה מתוסכל, משו שלא יכול לראות את המראות המופלאים שתיאר ידידו. אחרי זמן מה הפסיק לחבבב אותו, ולבסוף החל לשנוא אותו בלהט.
לילה אחד, בעת התקפת שיעול קשה במיוחד, הפסיק החולה ששכב ליד החלון לנשום.
החולה האחר, במקום לצלצל בפעמון ולקרוא לעזרה, העדיף לא לעשות דבר.
בבוקר למחרת ניקבע מותו של החולה שהעניק לידידו אושר רב כל כך בשעה שתיאר את המאורעות מחוץ לחלון, וצוות בית החולים הוציא אותו מהחדר על מיטת גלגלים.
החולה האחר הזדרז לבקש שיציבו את מיטתו סמוך לחלון והאחות התורנית נענתה לבקשה.
אבל כאשר התבונן החולה מבעד לחלון, גילה דבר שהעביר רעד בגופו:
החלון פנה אל עבר קיר לבנים חשוף.