שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כדאי לקרוא !!!

תקראו ותראו .. אין קיצורים :)
לפני 17 שנים. 2 ביולי 2007 בשעה 16:08

ועדיין..

קשה לי להבין איך אתה נותן לקשר בינינו ככה לדעוך..

אחרי כל המחמאות..

שאתה יודע שהתאמנו.. שהיה בינינו קשר טוב..

ואולי לא עברת עוד הרבה.. אבל אני יודעת שקשר טוב קשה להשיג..

אני גם יודעת שקשה להתאים ב100 אחוז.. תמיד יהיו בעיות.. לא הכל הולך חלק..גם אנשים ששנים יחד ונשואים חווים לא מעט משברים..

אבל הסתדרנו טוב.. בלי המעט קשיים פה ושם .. שזה דבר שגרתי

תמיד יש ירידות..עליות.. ובעיות..

תמיד הולך פחות.. והולך יותר..

ואם כל מה שאמרת לי על רגש.. משהו בזה לא נראה לי..

אני חשבת שיש לך רגש ולי יש.. אם זה אותו דבר או לא.. אז זה בעיה להחליט.. וזה שאני יותר רגישה ואתה קצת פחות..

זה שוב כי אנחנו שונים כל אחד..

אבל אני חושבת שהשונות מתבטאת בעיקר בזה.. ברגישות השונה.. וכן אני חושב שאפשר להשתנות קצת.. אם זה שווה את זה..

אני להשתפר בשלי.. ואת לנסות גם להשתפר מעט..

אני לא רוצה להשתחצן אבל אני חושבת שאני שווה שיוותרו קצת למעני ואם כל הקושי שויתרת על הקשר ככה אני עדיין חושבת שגם אתה שווה את זה..

מצד אחד אני אומרת.. למה אני יהיה עם מישהו שלא רוצה להיות איתי?
מצד שני .. משהו בי צועק שזה לא נכון ולא ראוי.. משהו בי אומר שאתה בעצמך מבולבל ולא יודע אם עשית החלטה נכונה ...גם אם אתה כרגע אומר שאתה נחוש בדעתך..

אני יודעת שגברים בדרכ פחות רגישים ופחות יודעים להביע .. אבל נשים היו ויהיו יותר רגישות.. ואין מה לעשות גברים ונשים זה מין שחושב ונוהג קצת אחרת..

אבל אם אדם לא מוכן לפשרה.. אז הוא לא יגיע לכלום..

וזה גם מניסיוני..

בדרכ אני נוטה להחליק הכל ונגד לנסות לחזור בכלל.. מבחנתי אם נגמר אז נגמר ..די אין טעם לנסות לחזור..
אבל משהו בי מחייב.. לרשום לך את כל מחשבותיי.. לשחרר..

בכל מקרה אני מעריכה אותך על אף כעסי .. ואני יודעת שאתה חושב תמיד שיש לי רגש יותר משלך וכאלה..
תדע שאני רגישה יותר..
אבל אני לא מתנצלת על זה ..אני לא רגישה לכל דבר וגם את זה אתה יודע..
זה לא שרבנו המון אבל כשיש לי נקודות תורפה אני חושבת שאפשר לנסות ללכת לקראתי..

אבל שוב אני לא רוצה להיות עם מישהו כשאני כופה את עצמי..
מפה תקח את זה איך שתקח..


עדיין מתגעגעת..

שרמו





לפני 17 שנים. 1 ביולי 2007 בשעה 18:43

קשה לי..

קשה לי שככה הלכת בלי סיבה מוצדקת..

קשה לי שככה ויתרת על 8 חודשים..

שויתרת על קשר חזק עמוק..

שויתרת על להשקיע בי..

על כל מה שהיה..

אני מקווה שעכשיו אולי תבין מה הפסדת..

שלא היה לך קשר כמו שאיתי..

צר לי ..וכואב לי נורא..

😒

לפני 17 שנים. 30 ביוני 2007 בשעה 12:34

איך זה שאנשים חשובים לך שוכחים/לא יודעים דברים שחשובים לך?!

.

לפני 17 שנים. 16 במאי 2007 בשעה 16:31

אני יודעת שזה ישמע לכם מתלהב..

אבל אני חייבת לפרוק..

הייתי היום בטקס מצטיינים וגיליתי שאני מצטיינת יתרה.. אני גאה בי 😄 קבלתי 4000!

החרשנות משתלמת! כבוד!

(מקום שני בחוג)

לפני 17 שנים. 15 במאי 2007 בשעה 20:26


טוב..

לא אוהבת לכתוב בלוגים.. ואת מסע חיי... כי גם אין לי חיים חח ..
אבל יש משהו שהייתי חייבת לרשום.. ומקווה לתגובות 😄
היום הייתי אצל בלאד.. ואחרי שהראה לי תמונות של עבד שאוכל קקיי.. מה שגירה אותי מאוד ועשה אותי רעבה (לאאאאאאאאא!) .. המצאתי מילה חדשה.. לדעתי.. מגניבה.. או במילותיו של בלאד.. דלקות לפנים.. שאני מקווה להכניס אותה לסלנג הבדסמי..

זה גם יכול להיות מאכל לעבדים ביזארים או מה שלא תרצו:

חראמין..

אז בתאבון שיהיה :)

לפני 17 שנים. 22 בדצמבר 2006 בשעה 16:48

פרק ראשון

אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק;
אני נופל לתוכו.
אני אבוד... אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

פרק שני

אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק;
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.

פרק שלישי

אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק;
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת... כוחו של הרגל.
עיני פקוחות;
אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מיד.

פרק רביעי

אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק;
אני עוקף אותו.

פרק חמישי

אני הולך ברחוב אחר.