כדאי לקרוא !!!

אפילו לבכות כבר נמאס, גם להתמודד כבר אין לי כוח.
שהכרתי אותך כידיד, דרך 'ידיד' משותף, חשבתי זה אחד הדברים הטובים שקרו לי
אחד הדברים הטובים שקרו לי בזה שהייתי בקשר עם אותו מכר משותף, שבזכותו הכרתי אותך.
תמיד היה בינינו חיבור ותקשורת, תמיד היה אכפת לך ממני.
בגללך ובגללי עזבתי את החבר שהיה לי, בגללנו לא שמעתי לכל אלה שעקצו אותך ורמזו לי ללכת כי אני האמנתי שאתה אחר, שהקשר שלנו חזק, בגללנו ובשבילנו השקעתי והתאמצתי בקשר, בגללנו ולמעננו התפשרתי.
נתתי לך פי כמה ממה שנתתי לכל אחד אחר, נתתי לך גם את הלב שלי.
לאחרונה הפסקת להראות אכפתיות מינמלית, אני לא דורשת הרבה, אפילו מעט. אבל להתקשר,להתעניין,לשאול לשלומי,לחבק כשצריך..
קשר הוא להיות עם אדם כשטוב ושרע, לא חוכמה להחזיק קשר שהכל רק טוב וטהור..
הכי קשה לי, אחרי השיחה אתמול, להבין מי אתה בכלל? מה מהות הקשר בינינו? מה הייתי ומה אני עבורך?
אחרי שאמרת לי שמצד אחד אתה רוצה, מצד שני לא.. כאילו נתת לי להרגיש שאני לא ראויה, כשלמעשה, אתה לא הראתה שאתה ראוי לי, הפכת אותי למובן מאליו, בעוד אני המשכתי לתת ולהתאמץ בקשר.
בזמן שהיינו יחד כן דאגת להראות שטוב לך ושכיף לך איתי, שיש לך רגש, שאתה לא איתי סתם, אבל עכשיו אני כבר מבולבלת, כי אם טוב ויש רגש, אז גם אכפת לא?! אז גם לא רוצים לוותר, אז גם משקיעים, מתפשרים ולא תגיד ש'הבעיות' בינינו היו על דברים שלא ניתנים לשינוי או עמוקים ובעייתים מידי, אלא בעיות שטויות שניתנות לפתירה.
אולי בכלל ראית בי רק צעצוע כיפי שנגמר בו השימוש או שאולי אתה סתם פחדן.
עכשיו אני מרגישה שהכל משחק..רצית להשיג אותי, השגת ועכשיו אתה יכול לזרוק כמו כוס חד פעמית.
אני כבר תוהה אם אני מכירה אותך.

מצד אחד אני עדיין רוצה אותך מאוד, מצד שני אני לא יודעת אם אני סולדת ממך. אתה גם לא ממש עוזר לי בזה שאתה לא אטום.

ואני בטיפשותי חשבתי שאתה אחר, שכולם סתם קנאים, שהקשר בינינו חזק וחשוב לך, כמו שהוא חשוב לי.

אולי זה מגיע לי..

אין לי כבר כוח לבכות,להתמודד.

קטע מתוך הספר- הדרך למשמעות אישית בעולם מטורף של קנת קית'

לוסי, המוכרת היטב לחובבי סדרת הקריקטורות "פינטס" שיצר צ'רלס שולץ, אמרה פעם: "אני אוהבת את האנושות, אבל אנשים אני לא סובלת".
אנשים יכולים בהחלט להיות קשים. קשה לאהוב אחדים מהם. אחדים מהם כל כך לא הגיוניים, לא סבירים ועסוקים בעצמם שאיננו מסוגלים לשאת אותם.אבל אנחנו צריכים לאהוב אותם למרות הכול.
אהבה היא המתת הגדולה ביותר שאנחנו יכולים להעניק ולקבל, זו מתת שכולנו צריכים לתת ולקבל. חיים בלעדי אהבה הם חיים שלא ימוצו במלואם. אל תגבילו את חייכם על ידי הגבלת אהבתכם.
הפסיכולוג אברהם מאסלו ציין פעם כי האהבה חיונית לצמיחתו של האדם בדיוק כמו ויטמינים, מינרלים וחלבון. אני מאמין כי בני אדם ,מטבעם, מונעים על ידיד אהבה. אנחנו מתוכנתים כך. אם איננו מעניקים אהבה ואיננו מקבלים אהבה, איננו פועלים במלוא האנרגיה הטמונה בנו.
ואז, אין אנו מי שאנחנו אמורים להיות.
איננו מגיעים למה שאנחנו יכולים להיות.
איננו עושים כל מה שאנחנו מסוגלים לעשות.
זו טרגדיה כאנשים מחליטים לא לאהוב את הזולת מפני שהם לא מסכימים עם אורח חייהם או מפני שהם רואים אותם כלא הגיוניים, או לא סבירים, או מרוכזים בעצמם, ולא ראויים לאהבתם. זו טרגדיה מפני שאהבה אינה עוסקת בהסכמה או ערך. זה לא יכול להיות. לכולנו יש מגרעות וחולשות. לכולנו יש רגעים של קוצר רוח, של חולשה, של פיתוי. כולנו עשינו דברים שלאחר מכן התחרטנו עליהם. לא תמיד אנחנו מתנהגים בדרכים המוסכמות, ואנחנו לא תמיד ראויים. אם ההסכמה ותחושת הערך הם באמת תנאי מוקדם לאהבה, תהיה מעט מאוד אהבה בעולם.
האהבה במיטבה אינה מותנית בדבר. אנחנו אוהבים ונאהבים למרות מגרעותינו וחולשותינו. כמובן, עלינו לשאוף להתפתח ולהשתפר. אבל התשוקה והכוח להתפתח ולהשתפר נובעים מכך שאנחנו אוהבים ונאהבים.
כולנו מכירים אנשים שמתסכל להיות בחברתם. יש להם המון צרכים, והם תובעניים מאוד. לעיתים קרובות מאוד הם לא פועלים באופן הגיוני, וההתנהגויות שלהם אינן סבירות. הם נראים כה מרוכזים בעצמם. אולי הם אכן כך. ובכל זאת, אם ביכולתנו לאהוב אותם, ייתכן שהם יחושו את אהבתנו, וייתכן שהיא תעלה ותדובב את הטוב ביותר המצוי בהם. אהבתנו יכולה לחולל שינויים גדולים לבני אדם ולעשותם נאהבים יותר. כפי שכתב המשורר תיאודור רוטקה:"אהבה מולידה אהבה".
אחד הסרטים האהובים עליי ביותר הוא "מלכה אפריקנית" בכיכובם של האמרפי בוגרט וקאתרין הפרבן. בוגרט הוא די מחוספס, והפרבן היא די שתלטנית כשהם מתחילים את מסעם המשותף במורד הנהר, בספינתו של בוגרט. היא מסתייגת מצריכת האלכוהול שלו ומשליכה את בקבוקי המשקאות החריפים שלו לתוך המים. הוא לא סובל את ההטפות שלה ומצטער על כך שהוא הציע לה להצטרף אליו לטרמפ בספינתו. אבל בהדרגה הם מתרכזים ברצונם המשותף להימלט מהגרמנים. הם עוברים קשיים יחד, הם לומדים לנהוג בחמלה, הם מתאהבים, הם נעשים לאנשים שונים. כשהמסע החל כל אחד מהם ראה את האחר כלא הגיוני, לא סביר ומרוכז בעצמו, אך הם לא רואים זה את זה כך בסופו של המסע. הם קורנים מאהבה כאשר קברניט ספינת התותחים הגרמנית משיא אותם.
לפעמים אנשים נראים לא הגיוניים ולא סבירים כשהם פשוט משתמשים בהגיון שונה מזה שלנו ובשיטת היקש אחרת. ייתכן שיהיה להם השקפות שונות או חוויות שונות או שיתייחסו אל העובדות באופן המציג אותן אחרת מכפי שאנחנו רואים אותן.
אני זוכר סיפור שקראתי עוד בימי בית הספר היסודי. הוא עוסק בחבורת אנשים עיוורים העומדים מסביב לפיל. האחד נוגע בחיידקו של הפיל והכריז כי הפיל הוא ממש כמו צינור, האחר כרך את זרועותיו מסביב לרגלו של הפיל ואמר שהפיל הוא גזע של עץ, השלישי הניח את ידיו על צידו של הפיל ואומר שהפיל דומה לקיר, הרביעי אחז בזנבו של הפיל וקבע שזנבו של הפיל כמוהו כחבל, וכך נמשך הניסיון לעמוד על טיבו של הפיל. כל אחד מהחבורה צדק וכל אחד טעה. הם צדקו לגבי החלקים שבהם נגעו, אך הם טעו מפני שלא ראו את התמונה במלואה. רק כאשר הורכבו כל החלקים יחד, התגלתה תמונתו האמיתית של הפיל.
מאז שקראתי את הסיפור הזה, השתדלתי לזכור שאחדים מהאנשים "הלא הגיוניים והלא סבירים" בעולם, פשוט מניחים את ידיהם על חלקים בגופו של הפיל השונים לחלוטין מאשר אלה שידי מונחת עליהם כמאמר פתגם ידוע:" יש שלוש תשובות לכל שאלה: שלך, שלי והתשובה הנכונה".
על כן, יש ליהנות מהמשמעות האישית הכבירה שאנחנו מפיקים מנתינתה וקבלתה של מתת האהבה. אסור להחמיץ את האהבה-היא חשובה מידי- רק מפני שהזולת "קשים". לעיתים קרובות, אין הם יותר קשים מכם או ממני!

עד שלראשונה אני חשה שטוב לי עם מישהו ושגם לו אכפת ממני,

כי זאת לא הייתה הכרות של דייט, של פגישה, אלא שבאה מידידות טובה.

לראשונה, אני מצליחה להנות גם מינית, גם יש בינינו הומור, ולעיתים אף שיחות רציניות.

אמנם יש גם ויכוחים, ריבים , אבל גם עם זה אנחנו מתמודדים.

איתו אני כל הזמן חשהה בצורך לחבק, לנשק,ללטף..

ומצד שני, שמתי לב שדווקא בגלל זה (ככה נראה לי, מהכרותי עם עצמי גם) אני מתחילה באכילת תסביכים רציניים, שאני מנסה להשתלט , אך קשה.

אני יותר מקנאת לו, יותר חשוב לי לדעת מה הוא עושה, נלחצת שלא עונה, חושבת כל הזמן על מה הוא מרגיש אליי, האם הוא כועס עליי, האם הוא חושב, מתגעגע?!

אני נורמלית?! נראה לי אבדה שפיותי:)


שבוע טוב.

חח חזרתי כי הרגשתי צורך לכתוב וגם כי 4 וחצי, אין לי הרבה מה לעשות עוד חצי שעה צריכה כבר להתארגן למבחן באנגלית לתואר שני, בהצלחה לי!

הכרתי מישהו, שהיה גם ידיד מאוד טוב שלי חודשיים, מזמן לא הרגשתי טוב עם מישהו ככה..
רגשית ופיסית, הוא גם מתחבר מאוד לסאדו-מאזו, שאני אוהבת את זה.
כל הזמן שאני איתו, כיף לי ואני מאושרת ומחוייכת..
רק לא יודעת מה קרה?!
אולי אני הוזה, אבל כשהיינו ידידים הרגשתי ממנו יותר רוך, חום ואכפתיות, צד שנורא אהבתי בו, אחד הדברים שגם גרמו לי להתחבר אליו רגשית. הוא היה יותר היה מתעניין ועוזר לי
כשהיה לי קשה, אפילו אם זה בעיקר במסן, לא שעכשיו זה לא קיים בכלל, אני כן יודעת שאיפשהו אכפת לו ממני, משום מה זה נהיה פחות מורגש.

מצד אחד, הוא כן אכפתי, לא אגיד שלא. אני יודעת שיש לו רגשות אליי, אני יודעת שאכפת לו ממני ושטוב לו איתי, שהוא רוצה להיות איתי, הוא גם אומר וגם אני חשה זאת בשפת גופו, אבל עדיין מצד שני, אני לעיתים חשה ממנו אטימות, שהוא לא מסוגל לדבר איתי, לכאוב איתי, לדאוג למה שקורה איתי, להתעניין בשלומי, לחבק, להרגיש, לתת את החום והרוך, כמו שהייתי רוצה, דברים שהם ,לדעתי, חלק בסיסי ממערכת יחסים בכלל וזוגית בפרט. אחרי שהוא בעצמו טען שאיתי הוא פתוח ואני מכירה אותו יותר מכולם.

עכשיו אני מרגישה שהוא יותר אדיש מהבחינה הזו, שאין לי עם מי לדבר. אני לא מצליחה לראות מספיק אכפתיות,דאגה,חום, מעבר לנשיקות והחיבוקים והמילים היפות (שגם זה חשוב לי לא פחות)...
איך מאדם שאפשר לדבר איתו, רגיש ורך הוא נהיה לי יחסית אדיש וחסר רגישות, הייתכן?!
וגם לא ממש אפשר לדבר איתו על זה, הוא מתחמק, אבל כך כך מטורפת עליו.
כל כך..


אוף!
נותרתי חסרת קול.

קרה לכם פעם..

שלא הייתם בטוחים לגבי מישהו?

מצד אחד כל הסימנים הראו שהוא רציני..

ואז פתאום במסיבה הוא נישק אותך, ובמקביל השתרלל עם עוד בנות..

למרות שפיזית זה היה כיף אחכ הרגשת ממש מלוכלכת?

כי לי זה קרה.. ועדיין ההרגשה לא מצליחה לצאת ממני.. (למרות שהתנצל)..

ותכלס זה לא שהוא חייב לי ממש משהו.. (או שכן..)

אבל הכי הזוי שאח"כ חשבתי על זה והבנתי אחורנית , איך אני התנהגתי בימולדת שלי...וזה כשהיה לי בן זוג שהיה נוכח איתי..

עכשיו אני מבינה אותם יותר..

לא תמיד טוב להיות סלאט..:(


זהו שוב שחררתי להיום..

אז שיהיה לכם סופשבוע נעים (ותחשבו כשאתם משתרללים טו מאץ.. גם לזה יש גבולות לפעמים חח).

שאף אחד לא ראוי לי..

רוצה לבד..

:)

לאחרונה אני חושבת..

כל מיני מחשבות.. שקצת משפיעות עליי..

אני ידעת שיש לי חסרונות מודעת אליהם ומקבלת אותם

אני גם יודעת שיש לי הרבה יתרונות..

מסתבר שלפעמים מה שבעיני יתרון אולי הוא גם קצת חסרון..

אאני רואה את עצמי כשבנאדם שנותן מעצמו ואוהב לתת לאנשים..

אפילו לכאלה שלא אכפת להם כל כך ממני..

אין לי בעיה עם זה שאני נותנת.. זה חלק טבעי ולא נשלט בעצמי..

זה נראה לי משהו טבעי..

אבל קשה לי כשאני מרגישה שלא מעריכים את זה, שאין פידבק, שאין שום תמורה..

וזה לא שאני עושה דברים על מנת לקבל דווקא תמורה, אבל אם להיות כנה עם עצמי כן יש לי צצורך לפעמים גם שיעשו למעני, שישקיעו,שיראו..

נמאס לי לתת, ולא לקבל..

נמאס לי לחשוב קודם על אחרים ורק אחכ על עצמי..

קשה לי עם זה שאנשים לא נותנים את כל כולם או לפחות כמה שהם יכולים מעצמם לאחרים שחשובים להם..

וזה לא שאני לא טועה, וזה לא שלא קורה מצבים שאני פחות נחמדה/נותנת/מתחשבת, אבל זה מעידות ואני אדם וגם על זה אני מתנצלת ..

זה מחשבותיי להיום
חיחי 😄

חפרתי.. אבל רציתי לשחרר..

אז זהו הוצאתי גם לבלוג חח

שתהיה לכולנו שנה טובה ולי שאהנה בברצלונה.. יום שני נוסעתתתתתתת 😄

שאפילו שאני יוצאת..

אתה בראש שלי..

וקשה לי להנות עד הסוף..

אתה לא מאפשר לי.

גבר ואשה זה לא אותו דבר... אז מה חדש?

משחר ההיסטוריה בלטו ההבדלים בין גברים לנשים, הבדלים שמקורם בשוני הביולוגי ההתנהגותי והתקשורתי.

ההבדל נעוץ בעובדה שהיום, יותר מאשר בכל תקופה אחרת מדברים על זה!
יש לגיטימציה לדון בנושא, אנשים מוצאים עצמם מתפעלים מהעובדה שגם אצל השכן הדשא שונה...
סקס והעיר הגדולה קטפו פרסים רבים על דיונים על התופעה מזוויות שונות.

התפתחות הנוירולוגיה איפשרה "הצצה" למבנים מוחיים שונים ובעקבותיה המסקנות הבאות:


מוח הגבר ומוח האשה נראים אותו דבר - אבל ההתמחות של אזורים שונים במוח שונה!


מוח הגבר שוקל יותר ממוח האשה, בממוצע, הדבר אינו מעיד על יכולות גבוהות יותר אלא על מסה כבדה יותר!


נשים מסוגלות, עקב ביזוריות הקשב לבצע מספר פעולות בו זמנית. גברים טובים יותר בביצוע משימה אחת כל פעם. כתוצאה - הגברים אמנם יסודיים יותר, אך נשים מספיקות הרבה יותר. לא פעם אני שומעת תלונות משני המינים המגיעים להתייעצות, על התפקוד השונה - המתפרש כאילו הצד השני עושה "דווקא", ולא מתנהג כמו שההנדסה הגנטית קבעה!


אצל הגברים האזור האחראי על רגשות (מערכת לימבית) נמצא רק בצד אחד של המוח, אצל האשה המערכת הרגשית נמצאת בין שני צידי המוח - כתוצאה: נשים מגיבות רגשית לכל גירוי בהן הן נתקלות: הן אוהבות, שונאות, מתחברות, מתעניינות, מפתחות חיבה או סלידה גם לפריטים שאין בינם לבין רגש כלום! כשרכשתי עם בעלי כורסא לסלון שאלתי אותו "אתה אוהב את הכורסא?", התבונן בי הגבר וענה: "מה קשור אוהב?! נשב, יהיה נוח נקנה".


החלק המילולי רחב ומפותח יותר במוח האשה, נשים מדברות על הכול, נשים ממלילות כל דבר, נשים "פותחות" בשיחות נפש עמוקות, וכתוצאה: נשים מצליחות יותר במקצועות שבעבר נחשבו לגבריים: רפואה, משפטים. נשים גם סובלות פחות ממחלות שהמקור שלהן הוא רגשי (איפיוני דחיסה) כמו: לחץ דם והתקפי לב, בשל העובדה שדברים המציקים להן זוכים לטיפול מילולי - מדברים ומוציאים ולא משאירים בפנים, ובנוסף, נשים מתערות בקלות רבה יותר בחברה לא מוכרת בזכות יכולתן ליצור קשר מהיר ובלתי אמצעי עם אנשים מסביב.


עור האשה דק פי 10 מעור הגבר, שריד להיותנו האדם הקדמון, וכתוצאה - נשים טובות יותר בקריאת תווי פנים! אשה מרגישה ורואה דברים שהגבר, בשל מבנה מוח שונה, אינו מסוגל לקלוט. שינויים באינטונציות של הקול, פרצופים חמוצים ועוד. פעמים רבות אנו רואים גבר ואשה יוצאים מתוך סרט, אותו ראו שניהם, והיא מסבירה לו מה היה.


בפגישה עיוורת, שפתם המילולית ושפת הגוף של גברים ונשים שונה, מוח הגבר מפרש פגישה עיוורת ככיבוש מטרה, ממש כפי שבעבר נהגו לצאת לציד, הגבר מתהדר בכל "נוצותיו" ויוצא לכיבוש: הם מספרים על הצלחותיהם, מתהדרים ביכולותיהם, בהיסטוריה הצבאית המפוארת שלהם, מדברים בקול בס (המעיד על עלייה ברמת הטסטוסטרון) נמוך ועוצמתי, כשהבחורה מוצאת חן בעיניהם הם גם מישירים מבט וכל גופם נדרך לפנים - לכיוונה של הבחורה. נשים לעומת זאת, מגיבות בעדינות, הן בבחירת המזון, בהתעסקות עם השיער, ובאופן שבו הגוף מוצג לפני הגבר, לרוב בצורת רמיזה המלווה במבטים נעימים, חיוכים, סומק קל בלחיים - ודיבור מועט! מחקרים הראו שנשים בפגישות ראשונות מיעטו בדיבור עד כדי מחצית מכמות המלל הרגילה של אותה אשה בסיטואציה אחרת!!!