חח חזרתי כי הרגשתי צורך לכתוב וגם כי 4 וחצי, אין לי הרבה מה לעשות עוד חצי שעה צריכה כבר להתארגן למבחן באנגלית לתואר שני, בהצלחה לי!
הכרתי מישהו, שהיה גם ידיד מאוד טוב שלי חודשיים, מזמן לא הרגשתי טוב עם מישהו ככה..
רגשית ופיסית, הוא גם מתחבר מאוד לסאדו-מאזו, שאני אוהבת את זה.
כל הזמן שאני איתו, כיף לי ואני מאושרת ומחוייכת..
רק לא יודעת מה קרה?!
אולי אני הוזה, אבל כשהיינו ידידים הרגשתי ממנו יותר רוך, חום ואכפתיות, צד שנורא אהבתי בו, אחד הדברים שגם גרמו לי להתחבר אליו רגשית. הוא היה יותר היה מתעניין ועוזר לי
כשהיה לי קשה, אפילו אם זה בעיקר במסן, לא שעכשיו זה לא קיים בכלל, אני כן יודעת שאיפשהו אכפת לו ממני, משום מה זה נהיה פחות מורגש.
מצד אחד, הוא כן אכפתי, לא אגיד שלא. אני יודעת שיש לו רגשות אליי, אני יודעת שאכפת לו ממני ושטוב לו איתי, שהוא רוצה להיות איתי, הוא גם אומר וגם אני חשה זאת בשפת גופו, אבל עדיין מצד שני, אני לעיתים חשה ממנו אטימות, שהוא לא מסוגל לדבר איתי, לכאוב איתי, לדאוג למה שקורה איתי, להתעניין בשלומי, לחבק, להרגיש, לתת את החום והרוך, כמו שהייתי רוצה, דברים שהם ,לדעתי, חלק בסיסי ממערכת יחסים בכלל וזוגית בפרט. אחרי שהוא בעצמו טען שאיתי הוא פתוח ואני מכירה אותו יותר מכולם.
עכשיו אני מרגישה שהוא יותר אדיש מהבחינה הזו, שאין לי עם מי לדבר. אני לא מצליחה לראות מספיק אכפתיות,דאגה,חום, מעבר לנשיקות והחיבוקים והמילים היפות (שגם זה חשוב לי לא פחות)...
איך מאדם שאפשר לדבר איתו, רגיש ורך הוא נהיה לי יחסית אדיש וחסר רגישות, הייתכן?!
וגם לא ממש אפשר לדבר איתו על זה, הוא מתחמק, אבל כך כך מטורפת עליו.
כל כך..
אוף!
נותרתי חסרת קול.
לפני 15 שנים. 15 במאי 2009 בשעה 1:49
