כדאי לקרוא !!!

קטע מתוך הספר- הדרך למשמעות אישית בעולם מטורף של קנת קית'

לוסי, המוכרת היטב לחובבי סדרת הקריקטורות "פינטס" שיצר צ'רלס שולץ, אמרה פעם: "אני אוהבת את האנושות, אבל אנשים אני לא סובלת".
אנשים יכולים בהחלט להיות קשים. קשה לאהוב אחדים מהם. אחדים מהם כל כך לא הגיוניים, לא סבירים ועסוקים בעצמם שאיננו מסוגלים לשאת אותם.אבל אנחנו צריכים לאהוב אותם למרות הכול.
אהבה היא המתת הגדולה ביותר שאנחנו יכולים להעניק ולקבל, זו מתת שכולנו צריכים לתת ולקבל. חיים בלעדי אהבה הם חיים שלא ימוצו במלואם. אל תגבילו את חייכם על ידי הגבלת אהבתכם.
הפסיכולוג אברהם מאסלו ציין פעם כי האהבה חיונית לצמיחתו של האדם בדיוק כמו ויטמינים, מינרלים וחלבון. אני מאמין כי בני אדם ,מטבעם, מונעים על ידיד אהבה. אנחנו מתוכנתים כך. אם איננו מעניקים אהבה ואיננו מקבלים אהבה, איננו פועלים במלוא האנרגיה הטמונה בנו.
ואז, אין אנו מי שאנחנו אמורים להיות.
איננו מגיעים למה שאנחנו יכולים להיות.
איננו עושים כל מה שאנחנו מסוגלים לעשות.
זו טרגדיה כאנשים מחליטים לא לאהוב את הזולת מפני שהם לא מסכימים עם אורח חייהם או מפני שהם רואים אותם כלא הגיוניים, או לא סבירים, או מרוכזים בעצמם, ולא ראויים לאהבתם. זו טרגדיה מפני שאהבה אינה עוסקת בהסכמה או ערך. זה לא יכול להיות. לכולנו יש מגרעות וחולשות. לכולנו יש רגעים של קוצר רוח, של חולשה, של פיתוי. כולנו עשינו דברים שלאחר מכן התחרטנו עליהם. לא תמיד אנחנו מתנהגים בדרכים המוסכמות, ואנחנו לא תמיד ראויים. אם ההסכמה ותחושת הערך הם באמת תנאי מוקדם לאהבה, תהיה מעט מאוד אהבה בעולם.
האהבה במיטבה אינה מותנית בדבר. אנחנו אוהבים ונאהבים למרות מגרעותינו וחולשותינו. כמובן, עלינו לשאוף להתפתח ולהשתפר. אבל התשוקה והכוח להתפתח ולהשתפר נובעים מכך שאנחנו אוהבים ונאהבים.
כולנו מכירים אנשים שמתסכל להיות בחברתם. יש להם המון צרכים, והם תובעניים מאוד. לעיתים קרובות מאוד הם לא פועלים באופן הגיוני, וההתנהגויות שלהם אינן סבירות. הם נראים כה מרוכזים בעצמם. אולי הם אכן כך. ובכל זאת, אם ביכולתנו לאהוב אותם, ייתכן שהם יחושו את אהבתנו, וייתכן שהיא תעלה ותדובב את הטוב ביותר המצוי בהם. אהבתנו יכולה לחולל שינויים גדולים לבני אדם ולעשותם נאהבים יותר. כפי שכתב המשורר תיאודור רוטקה:"אהבה מולידה אהבה".
אחד הסרטים האהובים עליי ביותר הוא "מלכה אפריקנית" בכיכובם של האמרפי בוגרט וקאתרין הפרבן. בוגרט הוא די מחוספס, והפרבן היא די שתלטנית כשהם מתחילים את מסעם המשותף במורד הנהר, בספינתו של בוגרט. היא מסתייגת מצריכת האלכוהול שלו ומשליכה את בקבוקי המשקאות החריפים שלו לתוך המים. הוא לא סובל את ההטפות שלה ומצטער על כך שהוא הציע לה להצטרף אליו לטרמפ בספינתו. אבל בהדרגה הם מתרכזים ברצונם המשותף להימלט מהגרמנים. הם עוברים קשיים יחד, הם לומדים לנהוג בחמלה, הם מתאהבים, הם נעשים לאנשים שונים. כשהמסע החל כל אחד מהם ראה את האחר כלא הגיוני, לא סביר ומרוכז בעצמו, אך הם לא רואים זה את זה כך בסופו של המסע. הם קורנים מאהבה כאשר קברניט ספינת התותחים הגרמנית משיא אותם.
לפעמים אנשים נראים לא הגיוניים ולא סבירים כשהם פשוט משתמשים בהגיון שונה מזה שלנו ובשיטת היקש אחרת. ייתכן שיהיה להם השקפות שונות או חוויות שונות או שיתייחסו אל העובדות באופן המציג אותן אחרת מכפי שאנחנו רואים אותן.
אני זוכר סיפור שקראתי עוד בימי בית הספר היסודי. הוא עוסק בחבורת אנשים עיוורים העומדים מסביב לפיל. האחד נוגע בחיידקו של הפיל והכריז כי הפיל הוא ממש כמו צינור, האחר כרך את זרועותיו מסביב לרגלו של הפיל ואמר שהפיל הוא גזע של עץ, השלישי הניח את ידיו על צידו של הפיל ואומר שהפיל דומה לקיר, הרביעי אחז בזנבו של הפיל וקבע שזנבו של הפיל כמוהו כחבל, וכך נמשך הניסיון לעמוד על טיבו של הפיל. כל אחד מהחבורה צדק וכל אחד טעה. הם צדקו לגבי החלקים שבהם נגעו, אך הם טעו מפני שלא ראו את התמונה במלואה. רק כאשר הורכבו כל החלקים יחד, התגלתה תמונתו האמיתית של הפיל.
מאז שקראתי את הסיפור הזה, השתדלתי לזכור שאחדים מהאנשים "הלא הגיוניים והלא סבירים" בעולם, פשוט מניחים את ידיהם על חלקים בגופו של הפיל השונים לחלוטין מאשר אלה שידי מונחת עליהם כמאמר פתגם ידוע:" יש שלוש תשובות לכל שאלה: שלך, שלי והתשובה הנכונה".
על כן, יש ליהנות מהמשמעות האישית הכבירה שאנחנו מפיקים מנתינתה וקבלתה של מתת האהבה. אסור להחמיץ את האהבה-היא חשובה מידי- רק מפני שהזולת "קשים". לעיתים קרובות, אין הם יותר קשים מכם או ממני!