אפילו לבכות כבר נמאס, גם להתמודד כבר אין לי כוח.
שהכרתי אותך כידיד, דרך 'ידיד' משותף, חשבתי זה אחד הדברים הטובים שקרו לי
אחד הדברים הטובים שקרו לי בזה שהייתי בקשר עם אותו מכר משותף, שבזכותו הכרתי אותך.
תמיד היה בינינו חיבור ותקשורת, תמיד היה אכפת לך ממני.
בגללך ובגללי עזבתי את החבר שהיה לי, בגללנו לא שמעתי לכל אלה שעקצו אותך ורמזו לי ללכת כי אני האמנתי שאתה אחר, שהקשר שלנו חזק, בגללנו ובשבילנו השקעתי והתאמצתי בקשר, בגללנו ולמעננו התפשרתי.
נתתי לך פי כמה ממה שנתתי לכל אחד אחר, נתתי לך גם את הלב שלי.
לאחרונה הפסקת להראות אכפתיות מינמלית, אני לא דורשת הרבה, אפילו מעט. אבל להתקשר,להתעניין,לשאול לשלומי,לחבק כשצריך..
קשר הוא להיות עם אדם כשטוב ושרע, לא חוכמה להחזיק קשר שהכל רק טוב וטהור..
הכי קשה לי, אחרי השיחה אתמול, להבין מי אתה בכלל? מה מהות הקשר בינינו? מה הייתי ומה אני עבורך?
אחרי שאמרת לי שמצד אחד אתה רוצה, מצד שני לא.. כאילו נתת לי להרגיש שאני לא ראויה, כשלמעשה, אתה לא הראתה שאתה ראוי לי, הפכת אותי למובן מאליו, בעוד אני המשכתי לתת ולהתאמץ בקשר.
בזמן שהיינו יחד כן דאגת להראות שטוב לך ושכיף לך איתי, שיש לך רגש, שאתה לא איתי סתם, אבל עכשיו אני כבר מבולבלת, כי אם טוב ויש רגש, אז גם אכפת לא?! אז גם לא רוצים לוותר, אז גם משקיעים, מתפשרים ולא תגיד ש'הבעיות' בינינו היו על דברים שלא ניתנים לשינוי או עמוקים ובעייתים מידי, אלא בעיות שטויות שניתנות לפתירה.
אולי בכלל ראית בי רק צעצוע כיפי שנגמר בו השימוש או שאולי אתה סתם פחדן.
עכשיו אני מרגישה שהכל משחק..רצית להשיג אותי, השגת ועכשיו אתה יכול לזרוק כמו כוס חד פעמית.
אני כבר תוהה אם אני מכירה אותך.
מצד אחד אני עדיין רוצה אותך מאוד, מצד שני אני לא יודעת אם אני סולדת ממך. אתה גם לא ממש עוזר לי בזה שאתה לא אטום.
ואני בטיפשותי חשבתי שאתה אחר, שכולם סתם קנאים, שהקשר בינינו חזק וחשוב לך, כמו שהוא חשוב לי.
אולי זה מגיע לי..
אין לי כבר כוח לבכות,להתמודד.
לפני 15 שנים. 29 ביוני 2009 בשעה 7:14
