צפיתי עכשיו בסרט ממש מפגר. כזה שמשדרים ביס אקשן בשעות הקטנות של הלילה והצפיה בו אסורה מתחת לגיל 18. ציצים על השניה הראשונה.
למעשה צפיתי היא הגדרה לא מדויקת. למרות שחקני הפלסטיק הבלתי מוכרים שרדתי כמחציתו ולו בגלל סצנה אחת שחציה עשתה לי את זה.
אני אישה. אינני צריכה סקס מפורש מול העיניים כדי להתגרות. מספיק סמי-פורנו רך עם רמיזות קינקיות והמח המלוכלך שלי (RS) ממשיך את העבודה.
אבל לא על זה רציתי לדבר.
כמה סצנות לפני כן גופה החטוב שוכב על מיטה ונוגע בעצמו. ידים מפרפרות בין הרגליים ומתחת לחולצה. היא אוהבת את גופה. מנסה לעשות אהבה עם עצמה. גם אני הייתי מנסה אם זה היה הגוף שלי.
אני זוכרת את שנות נעוריי המוקדמות. הכל חדש ומסקרן ואני נוגעת בעצמי. מלטפת את שדיי, מעבירה יד בין השפתיים הלחות, מדמיינת איך בני הכיתה נוגעים בי.
אהבתי את עצמי אז הרבה יותר משאני אוהבת עכשיו (גם בהשוואה לסלידתי ממנו אז).
גופי העגול ללא אחוז ניכר של ריקמה מצולקת טרם השמות שעשה בו כח המשיכה רעב היה אז למגע שלא הגיע.
היום אינני נוגעת בעצי באותו האופן.
אני ישובה במיטה, לבושה עם מיכנס מופשל, ציוד כבד בידיי ועיניי עצומות.
במוחי עולה דמותו של גוף אחר, צעיר, חטוב ונעים למגע ולעין.
אני מציגה אותו מול הבריות, מושפלת עד עפר
אך לאמיתו של דבר, גוף שכזה אין להסתירו.
ההשפלה האמיתית, זו שאיני חפצה בה, כוללת את הגיחוך והרתיעה מהדמות האמיתית המופיעה מולי במראה.
דמות זו אינה זכאית למגע אוהד ממני.
ואולי אין בכלל קשר? אולי נשים אמיתיות פשוט לא מענגות את עצמן כמו שחקניות פורנו?
אנחנו לא טורחות במשחק מקדים ומדלגות על כל האיזורים שהיינו משתוקקות בהם למגע זר?
אנחנו פונות ישירות ללב הענין, בום, טראח, מכבות את האור והולכות לישון?
