7674

פתאום כל מה שהיה לפני חודש, נראה כאילו היה לפני שבע שנים. כאילו בעבר הרחוק, התנסיתי לראשונה בבדסמ. כאילו בעבר הרחוק, היו פה המון בחורים, שהראו לי, לימדו אותי, נגעו בי, עינגו אותי. כאילו בעבר הרחוק, היה לי זמן לזה. היה לי ראש לזה. והיה לי עניין בזה.
ואילו עכשיו, כל כך מנותקת מהמקום הזה. כל כך עסוקה. שאפילו לכתוב, כבר כמעט אין לי מה. שלא נדבר על זמן, לשבת ולכתוב.
יום שישי. עוד לא היה לי רגע מנוחה היום. אחת בלילה, יום ראשון של המחזור, הבטן זועקת, נקרעת מבפנים, ואני בפעילות. משש בבוקר, עד עכשיו. כמעט, בלי הפסקה.
הטילים מתקרבים לתל אביב, אבל אני, כבר די התרגלתי. יום שאין בו שידורים מהבוקר עד הערב, כבר לא נחשב יום עבודה רציני. איפה הימים, שהייתי יושבת מהבוקר עד הערב, בוהה בחלל המשרד, מדברת במסנג'ר, גולשת באתרים ומפנטזת. חושבת מחשבות, מדמיינת דמיונות, נרטבת ככה סתם, או לא סתם, באמצע יום העבודה.
איפה הם, ואיפה אני.
ניסיתי כמה פעמים בזמן האחרון. כן להכיר, כן לפגוש, ואפילו להזדיין. וכלום לא יצא. זאת אומרת, היו פגישות, והיו גם זיונים. אבל הראש שלי לא היה בזה. התשוקה לא עלתה. ובגדול, לא היה ממש עניין בכל אלו.
העבודה שאבה אותי, המלחמה התישה אותי וכל זה ביחד, העלים לי, את עצמי.
אז אני יושבת פה, מנסה להחזיר לעצמי, קצת, את עצמי. מנסה להסתכל, לבחון, לחשוב ואולי אפילו להרגיש. אבל כלום. הרגש היחיד שעובר בי, הוא הכאב החד שמפלח את בטני. מזל שהיום הזה הולך להיגמר, והיום השני של המחזור, כבר לא מורגש בכלל.
כדי לתפקד, כמו שצריך, הייתי כנראה צריכה להתנתק. מעצמי. להתנתק מהרצונות שלי, מהתשוקות שלי, מהאהבות שלי. כל כולי, מרוכזת בעבודה. רק לא לעשות פאשלות, רק שלא יפלו שידורים. כל הזמן לספק את רצונם של הלקוחות, לדאוג שהכל דופק כמו שעון. ולא לשכוח לעולם, שכל הזמן, אנחנו בשידור חי. או במילים אחרות, אין מקום לטעויות.
כן, אז היו טעויות. כי אנחנו בני אדם שמתפעלים את המערכת הזאת. אבל עדיין, אין מקום לטעויות. וכל טעות, עולה בלחץ גדול, עצבים וחוסר אונים מול הרגע, שעבר. אי אפשר לתקן טעויות בעניינים האלה. אם הייתה טעות, הלך השידור.
אז זהו. זה דורש ריכוז. וזה דורש כוח. וזה דורש אותי, במקסימום שלי. במאה אחוז.
היום הודעתי, שבחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר, אני לא כאן. לוקחת חופש. תשכחו ממני בעבודה. כמובן שזה היה בצחוק. והלוואי ויכולתי לעשות את זה. אבל אני בהחלט אצא לחופש ראוי אחרי כל המאמץ המלחמתי הזה.
ובינתיים, אלך לישון. ולמרות שמחר, שבת בבוקר, ואני נזכרת בערגה בשבתות הקודמות, שהייתי מתעוררת ומתמכרת לשקט שהיה סביבי. אז למרות זאת, אתעורר מחר ליום עבודה. מלא ציפייה צינית לטילים שינחתו בתל אביב, מלא שידורים שמפרשים ומבארים את המצב, ומלא בריכוז ודייקנות, כדי ששום שידור, לא יפול.
לילה טוב.