|
|
|
יצאתי עכשיו מהמקלחת,
אני מרגישה הרבה יותר טוב.
עדיין יש לי בחילה.
נוסף רצון עז להשתכר בחוץ, אפילו אהיה בלאונג' של הדאנג'ן, זו עם הסרט הורוד (:
זה לא שאני מאשימה אותך,
באתי מרצוני, לא ביקשתי די, נהניתי מאוד, אין ספק.
מרגישה כמו בובה על חוט,
בבקשה אל תמשכו בחוטים שלי יותר.
(דז'ה וו או שזו רק אני?)
חרטות, חרטות וחרטות.
זה לא היה ברור לך לפני? ידעת בתוכך שזה מה שיקרה.
רק מטומטם עושה את אותם המעשים שוב ושוב ומצפה לתוצאות שונות (קרדיט לשקר כלשהוא).
יש לי בחילה עכשיו.
אמרתי לך שזה מה שיקרה, לא סתם דיברתי לפני. מתי מישהו יאמין לי ויתחשב בי.
למה אני תמיד נכנסת לקטעים האלו כל פעם מחדש...
אני יודעת שאני אתחרט על זה אחר כך.
בטוח.
אבל אני לא יכולה להגיד לא. אני כזאת חלשת אופי.
סיפורים לבלוג כשאחזור... =/
ממש רציתי ללכת ללילה הלבן בתל אביב אתמול.
למען האמת, הסיבה שלא הלכתי לדאנג'ן למרות שנורא רציתי,
היא כי מאוד רציתי להגיע ללילה הלבן.
ובסוף נרדמתי!! ישנתי מאתמול בערך בשעה שמונה בערך עד שמונה בבוקר היום.
אין סוף לעייפות?
אם לא הייתי צריכה להוציא את הכלב הייתי נשארת לישון גם עד הצהריים.
איזה בזבוז של יום חמישי. ממש הוציא לי את כל המצב רוח.
אני שונאת לפספס אירועים. בייחוד לטובת דבר כל כך פעוט ולא חשוב כמו לישון.
אני לא אמורה להיות ערה בשעות האלו.
התקופה הזו ויחד איתה הקריז לסשנים שהיה לי נגמרה.
היה טוב וטוב שהיה. אני חושבת שעם הכתיבה של מה שאני רוצה וצריכה,
הגיעה גם ההכרה.
אז עכשיו רגוע... ושקט. ונחמד. :)
הבוקר באה אליי חברה וציירה עליי בעט את מה שאני חושבת לעשות.
ציור של הנוירוטרנסמיטור (תרגישו חופשי לדלג על המילה הזו) סרוטונין מאחורי האוזן.
יצא כל כך יפה! אני ממש אוהבת.
לקחתי היום יום חופש מהצבא. עקרונית רציתי לנצל אותו בשביל לקנות קקטוס הודייה, אבל מסתבר שיש את זה רק ביוקנעם, יותר מדי רחוק בשבילי.
כנראה אסע עכשיו למכון קעקועים ואדבר עם הבחור ואקבע אולי, אם ימצא חן בעיניי.
שבוע טוב לכולם.
אני מחפשת קשר.
זה קודם כל. ואולי כל האי - הבנות של הימים האחרונים נגרמו מכך. אני נופלת על הקטע הזה כל פעם מחדש.
אני יודעת שזה מה שאני רוצה וצריכה, אבל נתקלת בדרך בפחות מזה, ומחליטה להתפשר.
אני מניחה שזה המכנה המשותף לכל האכזבות שלי, מישהו פקח את עיניי.
זה כואב ואני פגועה, אבל אם אני אצליח ללמוד מזה לקח לפעמים הבאות זה יהיה כל כך שווה את זה.
אני חייבת להפסיק לאהוב , לראות, לחשוב ולהיפגש עם בנים.
זה מערער את היציבות הנפשית שלי.
ועכשיו שיר,
למרות שאני לא נוהגת לעשות זאת,
Fiona apple - Sleep to Dream
I tell you how I feel
But you don't care
I say tell me the truth
But you don't dare
You say love is a hell
You cannot bear
And I say gimme mine
Back and then go there
For all I care
I got my feet
On the ground
And I don't go to
Sleep to dream
You got your head
In the clouds
And you're not at
All what you seem
This mind, this body
And this voice cannot be
Stifled by your deviant ways
So don't forget what I told you
Don't come around
I got my own hell to raise
I have never been
So insulted in all my life
I could swallow the seas
To wash down all this pride
First you run like a fool
Just to be at my side
And now you run like a fool
But you just run to hide
And I can't abide
Don't make it a big deal
Don't be so sensitive
We're not playing
A game anymore
You don't have
To be so defensive
Don't you plead me your case
Don't bother to explain
Don't even show me your face
'Cause it's a crying shame
Just go back to the rock
From under which you came
Take the sorrow you gave
And all the stakes you claim
And don't forget the blame
חתכתי את הפזמונים שבאמצע כי זה די חזר על עצמו.
בימים האחרונים יש לי חשק מטורף להחריב קצת את הגוף שלי.
בא לי לעשות קעקוע כבר מיליון שנה אבל אין לי רעיון למשהו מיוחד עם משמעות מאחוריו שעליו אני באמת באמת לא אתחרט.
ופירסים בפנים אני לא יכולה לעשות כי אני בצבא...
בא לי לעשות פירס בפיטמה אבל פעם שעברה הייתה לי קצת אינפקציה אז אני ממש מפחדת שזה פשוט יהיה שוב אותו דבר.
שמישהו ממש יעצבן אותי,
כמו כשאנשים מבריזים לך,
כמו כשמישהו מתווכח איתך שעות ללא מטרה.
אני רוצה שהוא ישאל אותי כל כך הרבה שאלות שהראש שלי יתפוצץ,
שיבין ויידע הכל וישוויץ בזה עד שלא אוכל לסבול את הקנאה,
שהוא יכריח אותי ללכת ולעשות דברים לא ברורים, לא כיפיים ומוזרים בעליל.
ואז בסוף,
כשאני כבר ממש אשנא אותו,
ואשקול לא לדבר איתו יותר שוב לעולם,
הוא יבוא אליי וילטף לי את הראש ויחייך חיוך רחב שאני אשנא ממש,
ויגיד לי "סתם חומד. רק רציתי לשחק בך."
