|
|
|
היה לי סקס ונילי אתמול,
לא היה כיף.
הפקתי יותר הנאה מלשבת ולדבר עם הבדס"מי על ההבדל בין פנסיה לביטוח מנהלים.
בהחלט.
טוב, אבל אם נניח את המרמור על זה שהוא בצפון לכל הסופ"ש בצד,
היה ערב ממש מוצלח אתמול.
בהתחלה הייתי עם הבובניקים בראשון... מלא מלא בירה ומטאל. ואחרי זה רייב עם דראם אנד בייס ממש טוב. ואז מיטה של אחד שאני תמיד מוצאת את עצמי שוב איתו בסופו של דבר... ולישון כפיות.
שבת שלום.
שני הציטוטים של הימים האחרונים.
משני האנשים השונים שכרגע בחיי, או יותר נכון, בליבי.
הקרבי שלי,
"את ממש חיית מין". זה סתם משהו שאהבתי שהוא אמר. אם הייתי יכולה לשים חיבוק ונשיקה בתור ציטוט הייתי שמה.
והבדס"מי,
"אני אוהב לדבר איתך על בדס"מ... נוטפת ממך שלמות עם הנושא."
איך אפשר להיות עם שני אנשים שונים במקביל?
זה נוראי, זה מגעיל, זה זנותי, זה מכוער.
מצד שני, האם באמת קיים בעולם מישהו שגם עונה על הקריטריונים שלי וגם מסוגל לספק לי בדס"מ מושלם כמו המדובר, וגם פנוי רגשית ונפשית לקשר כזה כרגע?
אני בספק.
בכל מקרה, הראשון יוצא רק פעם בשבועיים, והחברה של השני חוזרת עוד כמה חודשים מחו"ל ואז הם לבטח יחזרו להיות ביחד.
כרגע יש לי רגעים קטנים ומושלמים של אהבה, ורגעים קטנים ומושלמים של בדס"מ.
......................... (ורגעים גדולים של ריקנות בין לבין.)
..................... (זה נוראי, זה מגעיל, זה זנותי, זה מכוער.)
זה הפוסט שאני הכי אוהבת מכל הבלוג המטופש שלי.
אמא שלי רצתה לשדך לי בחור בן 30 אתמול.
אמא. שלי. 30!
עכשיו אייקון, מוזר שאני כאן כל כך הרבה זמן ואף פעם לא חשבתי להשקיע זמן בלמצוא אחד.
הוא יפהפיה וסגול.
אני חושבת שעד עכשיו, למרות השעות הרבות ששרפתי כאן ... לא הרגשתי באמת כאן.
כאילו זה סתם עוד מקום שאני חולפת בו לעיתים להעביר את הזמן...
מאז קרו כמה דברים שבעקבותם החלטתי שאני באמת באמת כאן, ולהרבה זמן.
קנו לי ליומולדת מנוי זהב. (תודה!!!!! *נשיקות וחיבוקים*) שזה ממש הארדקור 😄
ישבתי היום לקפה ושיחה עם ידיד שפגשתי כאן. פתאום באמצע חשבתי כמה הזוי שאני יושבת איתו, ואיך כמעט בשום נסיבות חיים אחרות לא הייתי מגלה אותו. היה לי מאוד מאוד מעניין וכיף וממש שמחתי שהוא רוצה בחברתי... והכל בזכות המקום הזה. ובזכותו 😄
היום מישהו (מקסים מקסים מקסים) דיבר איתי על הבלוג שלי, וגרם לי לחטט בארכיונים שלו לראשונה. פתאום קלטתי שאני כותבת כבר מינואר 2007, וואו.
ממ פחות או יותר זהו. לא כיף לכתוב משהו פעמיים, אין לי כוח להשקיע.
איזה כיף שסופ"ש והיום לא קמתי לצבא.
יום טוב 😄
כל כך הרבה,
אנשים,
מעניינים , מיוחדים , יפים , אינטילגנטיים, מצחיקים, פתוחים, חמים, חברותיים, פרועים, אמיצים, דעתנים, נבונים, כשרוניים, ~~~~~. (וכו' וכו' וכו')
תאהבו את עצמכם. ואת העולם שלנו והסביבה ובעלי החיים ואנשים אחרים.
(כמה בשר היה אתמול בטעם העיר, כל כך מגעיל. כל כך הרבה אנרגיות של מוות.)
כמה אנשים שונים ומשונים הכרתי במהלך התקופה שלי כאן בכלוב... (:
לא לתת לאנשים להשפיע עליי. לא יותר מדי לפחות.
חוסר יעילות.
הייתי רוצה להוציא את המילה "פעם" מהלקסיקון לעד.
מעניין אותי מי הוא הבחור עם הקסדה שביקשתי ממנו טרמפ בסוף ערב חמישי.
משפטים קצרים זה הכי כיף.
יש לי מצב רוח הזוי, מהסוג שבסופו אני שומעת היהודים עם סיגריה על עדן החלון.
וזו רק ההתחלה,
אחרי זה מוציאים את תיבת הזכרונות ועוברים פריט פריט, עד הסוף, עד להווה.
ואז הולכים לישון.
היום אני אצא לתל אביב ואשתכר ואהיה עם חברים ויהיה כיף.
הבטיחו לי ואני מאמינה בהבטחות.
מצאתי ידיד שרוצה לנסות ולבוא איתי לדאנג'ן... הוא אפילו הציע את זה,
אני סתם אמרתי שיש שם היום הופעות חיות וזה נשמע מגניב.
אחד שמכיר אותי כלכך הרבה זמן שהוא זוכר אותי מהזמנים שלי כמטאליסטית מופרעת ולכן הוא לא מופתע שאני הולכת לשם (המילים שלו...)
איזה כיף 😄
בדס"מ זה כלכך הרבה יותר מיינסטרים ממה שכולם חושבים.
אני דוחה הזדמנויות.
על ימין ועל שמאל.
וכשאני מוצאת בדיוק את מה שחיפשתי,
תמיד אמצא איזשהוא חסרון קטנטן, הדבר הכי לא משמעותי בעולם,
כתירוץ להפסיק את הקשר... בלי לתת הזדמנות, בלי להסביר, בלי לחשוב בהגיון.
ככה הייתי מאז ומתמיד. אני חושבת שגם אשאר ככה לעד...
אני לא מכירה דרך התנהגות אחרת.
ובכלמקרה, במוחי אני יודעת שאני צריכה להתנהג אחרת. אבל הלב אומר שלא טוב לו והוא רוצה לצאת. רוצה מישהו אבל לא רוצה אותו ולא אותו ולא אף אחד שקיים.
עושה לי רע להיפגש עם אנשים מהאינטרנט...
ואני לא כל כך טיפוס של מסיבות... בטח שלא כשזה אומר שאני צריכה ללכת לדאנג'ן לבד כי אף אחד מהאנשים שאני מכירה לא בעניין.
אני עצלנית מדי בשביל להזיז משהו, ופחדנית מדי בשביל להיפתח ולנסות.
