לפני 17 שנים. 28 באפריל 2007 בשעה 13:21
אני דוחה הזדמנויות.
על ימין ועל שמאל.
וכשאני מוצאת בדיוק את מה שחיפשתי,
תמיד אמצא איזשהוא חסרון קטנטן, הדבר הכי לא משמעותי בעולם,
כתירוץ להפסיק את הקשר... בלי לתת הזדמנות, בלי להסביר, בלי לחשוב בהגיון.
ככה הייתי מאז ומתמיד. אני חושבת שגם אשאר ככה לעד...
אני לא מכירה דרך התנהגות אחרת.
ובכלמקרה, במוחי אני יודעת שאני צריכה להתנהג אחרת. אבל הלב אומר שלא טוב לו והוא רוצה לצאת. רוצה מישהו אבל לא רוצה אותו ולא אותו ולא אף אחד שקיים.
עושה לי רע להיפגש עם אנשים מהאינטרנט...
ואני לא כל כך טיפוס של מסיבות... בטח שלא כשזה אומר שאני צריכה ללכת לדאנג'ן לבד כי אף אחד מהאנשים שאני מכירה לא בעניין.
אני עצלנית מדי בשביל להזיז משהו, ופחדנית מדי בשביל להיפתח ולנסות.
