אין יותר בנים הארדקור. בשכבת גיל שלי. פשוט אין.
כולם עובדים, או לומדים, או עושים דברים חשובים בבוקר, או רוצים להיות ולחשוב ולהעביר את הזמן. אני רוצה לחוות. וזה אף פעם לא מספיק :)
מה קרה לאופס כבר 7 בבוקר, ו - טוב רק עוד פעם אחת. ואולי שוב...
אז אני חוזרת הביתה ומטפלת בגבר שלי. יורדת לו כמו שצריך, וכשהוא ממש קרוב, מתיישבת עליו ונותנת לו להתפרץ מבפנים. ואז הוא נרדם.
"אני זוכר בלילות של ירח מלא, היית באה אלי, לא במקרה.
מסוממת, מטורפת בלי הכרה.
היינו נופלים לרצפה.
נוזלים מהתקרה.
היינו עושים אהבה."
היה קשה להתקפל מהמיטה בפעם השנייה באותו ערב. המיטה הזו הייתה נוחה יותר. אבל ככה זה וממשיכים בחיים.
סוף הערב הוא תמיד מול עצמי. ומול המחשב. שקט אינסופי ושעות שטסות. עוד שיחה ועוד פלרטוט.
בסוף מגיעה השעה, איך יודעים? כי נגמרות המילים.
לילה טוב קוראים חמודים שלי. נשיקות.
