הכרתי אותך כשרק התחלת להכיר את עולם הבדס"מ,אהבתי להכיר אותך
היה אחר הצהריים נפלא עם אוכל טוב ושתייה,באותה מסעדה באבן גבירול.
אומנם היתי די מרוכז בעצמי באותם ימים,אך מבעד להכול ראיתי אותך
זיהיתי את נפשך הטובה,הבנתי שאת אדם טוב מההתחלה.
שמחתי לעזור לך להכיר קצת יותר.
שמחתי להזהיר אותך מניסיוני ,להיזהר מהרע.
לצערי יש דברים שאף אחד לא היה יכול להזהיר אותך מהם.
הכרנו ודיברנו שעות,מצאנו המון משותף.
גם את החיבה לטיפה המרה,גם את החיבה לחום אנושי וצחוק.
בעצב אני כמעט מצפה לראות את התגובה שלך לפוסט,צינית משהו ותמיד שנונה.
התגובה שלעולם לא תבוא.
אני שרגיל למילים המום וכואב,המילים נתקעות חסרי חשיבות.
כמה שמחתי לראות אותך בכול מסיבה,תמיד עם חיוך, חיבוק ומה נשמע ומה שלומך.
אהבתי שאת שם נוכחת גם אם התרחקנו לאחרונה
היה כיף לראות אותך מתעתעת עם גילך האמיתי
בעצם היית ילדה
ומתת.
אני מקווה שרגעייך האחרונים היו נפלאים
שהרגשת בידיוק כמו שרצית להרגיש
חבל שלא היה מי שישמור קצת יותר על אותה ילדה
לצערי האין סופי, בעולם סביבנו אין דין ואין דיין.
הרי כול כך אהבנו מדע בידיוני
אז בטח את חיה וקיימת ביקום מקביל וכבר יודעת יותר טוב מכולנו שיש המשך
ו
מתת.
היה שיר של דילן שאחת השורות בו " עוד כוס קפה אחת לפני שאלך"
ואני מקדיש לך כוס אלכוהול אחרונה עם דמעה וגרון ניחר.
עצוב וכואב אזכור אותך.
ירון.
לפני 14 שנים. 6 בדצמבר 2009 בשעה 21:39