אולי בגלגול אחר.
מחכה לך כורעת על ארבע מול הדלת. עיניים מכוסות, כדור הגאג בפי
שקט מסביב. רק נשימותיי מחרידות את הדממה.
אתה נכנס…
שומעת את צעדיך .
אתה מתקרב. רחש כפתורי המכנסיים שלך מהדהד באוזניי. מתקרב אלי, משחרר את הגאג
ומחדיר אל פי את הזין שלך….
מזין את גרוני חזק.
מוציא אותו מעונג ומחזיר את הגאג אל פי.
צעדיך מתרחקים. שומעת מאחורי ואני...
מרגישה אותך...
חודר לתוכי...
אני רטובה, מגורה בטירוף... מוסרת לך את כל מה שעושה אותי שלך...
כאב חד ואתה חודר אלי מאחור…
אני כואבת, אתה נושם נשימות של עונג וגורם לכאב הזה שבי, להתחלף בגירוי עז.
וברגע הזה, בו אתה משכיל לקחת את אשר שייך לך, אני כל כך רוצה לחבק אותך…
ללחוש לך מילות אהבה וגעגוע….
אך במקום זאת, יוצאים לי דברים לא ברורים...
שברי מילים...
והרוק הנוזל...
ואני נלחמת בו ומנסה להסתיר אותו... להעלים אותו... לבלוע...
הדמעות גם זולגות. הכל מתערבב יחד לעיסה אחת... כאילו של נקמה, דווקא בגלל שאני כל כך רוצה להוכיח לך, שאני יכולה וראויה...
אילו יכולתי לשמוע אותך ברגע הזה... להרגיש אותך מלטף...
אבל רק השקט עוד צורח ורק את עצמי אני שומעת
למה, למה אתה שותק? למה אני לא יכולה להסתכל בעיניך.
לראות את המבט הזה שלך, את החיוך.
ואני בחושך.
והבית מואר.
ואתה עומד איפשהו ומסתכל...
רואה ובוחן כל תנועה שלי –
רואה אותי מושפלת,
רואה אותי מגורה,
רואה אותי כל כך כל כך שלך!