בת עולם ומלואו

והחיוך עלי
אין דבר נעים יותר
מלילה של שינה עמוקה
להתעורר לאט
עם הרעשים המוכרים
לפקוח עיניים להתמתח
להסניף את השקט האחרון
ולקום לחיים...

בוקר טוב עולם

מחייכת פה אחרי שיחה עם ידיד טוב מפה ומשם
איזה כיף שיש חברים כאלה
שעוזרים לנתח להבין להבהיר
לראות מרחוק עוזר
ואז הכל נעשה פשוט...

ולסיכום
להיות טירון זה בסדר
אבל להיות טירון שמאמין שהוא לא כזה
זה גרוע

כשאני במרכז של עצמי
והשלווה מפשיטה אותי ממסכות
כשאני יודעת
שגם אם אפול
במקום האפל שבתוכי
אתה תהיה לידי ותחבק
רק אז אני מתמסרת
רק אז אני אוהבת
רק אז תהיה ראוי
להיות לי לאדון

כי זו דרכי ובה אני מאמינה...

בתוך ראשי יש חלל של ריקנות
כמו החור השחור שבשמיים
כשנשמתי עפה לתוכו
העינוי הוא מאוד גדול
הגרון שלי נאטם
המילים לא קיימות
שום הצלפה לא תכאב יותר
מהלבד העצום הזה
בתוך החור השחור

בקושי ישנתי
לא מתאים לי
מוזר לי
עקצוצים בלב
געגוע למשהו
אם ארדם
אולי לא יהיה
או לא אהיה
אולי

היא בת שנה וקצת, קוראים לה סופי.
היום יצאתי איתה לטיול והיא כעסה, כי לא תמיד יש לי סבלנות אליה.
היא אוהבת להנות מהדרך, להריח, להסתכל, לבחון. ומעצבן אותה שאני ממהרת, או שאני לא נותנת חשיבות למה שלה חשוב.
אז כשהיא כועסת כמו היום, היא עוצרת בבת אחת, מתיישבת על רגליה האחוריות, מרימה את הראש גבוה ומזיזה אותו לצדדים כאילו אומרת "אני פה".
היא חכמה הכלבה שלי, היא יודעת לדרוש את הכבוד המגיע לה.

המילה הזאת "סשן" לא עושה לי את זה
מאוד לא עושה לי את זה
היא נשמעת טכסית מידי, חד פעמית, קרה נורא...


ולמה לעזאזעל אני לא מצליחה לעצב את המילים כשכותבת בבלוג?
כי אין לי מנוי? גגגגררררררר...

כי יש בי עולם שלם
אותו אני רוצה לגלות
להבין
לקבל
לאהוב