לפני 15 שנים. 16 ביולי 2009 בשעה 20:09
מהרגע ששער הכלוב ננעל אני גולשת לי אט אט לתחושת ריחוף נפלאה.
מוזר הספייס הזה שנגרם לי מעצם המיקום.
חגגנו . שמפניה, שוקולד,מתנה. ואני בתוך הכלוב... מולו.
(מסתבר שחיים שלמים יכולים להתקיים דרך הכלוב ... 😃
שלב ועוד שלב, בין לגימה ללגימה, בהדרגתיות מופתית, אני מוצאת את עצמי נעולה פיזית בתוך הכלוב הסגור.
הידיים מקובעות , הצוואר מקובע, הרגליים מקובעות... ואם אני מעיזה לזוז, אני מכאיבה לעצמי...
כולי שלו.
חוסר אונים מוחלט.
משחק בי כרצונו. ואני, כואבת , מתענגת, מענגת ,נרטבת ממקום כל כך נמוך וטוב.
אוהבת את חוסר האונים שלי מולו, אוהבת את היותי כלי בידו, אוהבת להיות במקום שבו השליטה שלו בי מוחלטת.
יומולדת, חגיגה.
תודה אדוני,אהבה גדולה.