אין מנעול והשער אינו סגור

בדרך
המתפתלת
קסם עילאי
נושמת נוף
אינסופי
אלומת פנסים
מאירים
רוח מבדרת
תלתליי
השחורים
נוסעת לאיטי
מאושרת
חיוך נסוך
בתוכי
מוארת

צינת לילה
קרירה
מלטפת כולי
בעדנה
קול צליל
שמתנגן
ובוקע
מאזן שקט
ממלא
ונוגע

מתוך חלום
ואגדה
חשה לרגע
נסיכה
כשבאופק
ניצוץ לעיניי
נגלה
הלא זה
מבטך
שלא
מש ממני
לשנייה

יודעת
יכולה לרחף
בחן
הבריאה
מלאך נשלח
אליי
מהשכינה
מנתיב האור
שהתגלה
מזמזת לי
בלוז לאהבה

נשמה טובה בתוך כלוב חומרני,
מתפרצת החוצה לעולם דוקרני.
משאלה אחת הנשמה תבקש
היכן בן הזוג המושלם אם יש?

כשיושבת הנשמה במקומה הנסתר,
היא שואלת:כמה זמן של בדידות עוד נותר?
האם אוכל מעצמי להקריב
בשביל שהיצר יפסיק להכאיב?

אנשים מסתכלים על הנשמה האבודה
ושואלים :איך זה שהיא נשארה בודדה?
איך זה שאדם המסתכל על חבריו מבפנים
לא מוצא לעצמו בן זוג מתאים?

נשמה טובה כלואה בגופה,
רוצה בפני מישהו להיות חשופה
שתוכל לסמוך עליו תמיד
שיוכל את העצב שלה להשמיד.

נשמה פורצת אל המציאות,
נשמה לא עושה חשבון מכל שטות.
נשמה מוצאת בן זוג מיוחד
נשמה מוצאת אהבה לעד.

חוזרת נשמה למקומה הנסתר,
עצובה ועונה: המון זמן בדידות נותר.
נגמרו הכוחות להקריב..
היצר חזר להכאיב.

נשמה בודדה ...
עצובה...
חשופה...
מתכנסת בעצמה .

יושבת בבית קפה ,בקצה הרחוק של הנייר
מגלגלת מחשבות בכוס חמה של תשוקה.
כפית ענוגה שומרת,מסלול הקצף מתעגל
האם יומי יפתיע ,את העבר המתרחק?

שוקעת עם הקצף,אל תוך תוכה טובעת
מתערבבת בתוך סוכר,נטמעת איתו בקפה.
שניהם מתמוססים בעיניה,נשארה רק תערובת
קולטת אותה אל פה פתוח ,טעם החיים.

עוגה מעוצבת בצידה,לוקחת מעט לטעימה
זיכרון נשיקתו פוגע בלשונה,חיוכו בתוך העוגה.
דמעה אחת פוגשת נייר סופג ורך
מנגבת עין בנייר.

ידה עוד נוגעת בטבעת,הייתה בה הבטחה
לגימה נוספת מהקפה,
נסתיימה המתיקות,מרימה עצמה משם ורצה אל עתידה
ומלצרית  תאסוף אחריה...דמעה וטבעת עזובה.

ללכת לאיבוד במקום מוכר.
לאבד את הראש,
במקום ללכת ישר.
להרגיש את כולך,
להיות חלק מ...

ללכת לאיבוד במקום מוכר.
לנשום אותך,
להיות איתך,
להיות חלק מ...

ללכת לאיבוד במקום מוכר.
הרוך והחום.
העדינות והנתינה.
שתחבק אותי חזק.
להיות חלק מ..

ללכת לאיבוד במקום מוכר.
לצלול לתוכך,
לאבד כיוון בעיניך,
לחוש את נשימותייך,
לשמוע את גניחותיך,
להיות חלק מ..

מימדים אחרים
מעברים בין מילים.
שינוי של שבריר האינסוף
בין שמש לענן רטוב
שובל של ריח מסתלסל
נוגע לא נוגע במימד האחר.
פיסת זיכרון שקופה
מצבור של רגש נערם
פסגות של שמחות ודמעות גם
זיכרונות אבודים.
אל חיי נצח מתעוררים,
מילים נעלמות.
עייפות,חושניות,
נתינה רכושנית.
אין חיבור בין שחור ללבן,
זולת חיבור למימד הנעלם...

יש לך?

שמור

יודע?

שתוק

אתה יכול?

עשה

שבת שלום

}{