אין מנעול והשער אינו סגור

יושבת בבית קפה ,בקצה הרחוק של הנייר
מגלגלת מחשבות בכוס חמה של תשוקה.
כפית ענוגה שומרת,מסלול הקצף מתעגל
האם יומי יפתיע ,את העבר המתרחק?

שוקעת עם הקצף,אל תוך תוכה טובעת
מתערבבת בתוך סוכר,נטמעת איתו בקפה.
שניהם מתמוססים בעיניה,נשארה רק תערובת
קולטת אותה אל פה פתוח ,טעם החיים.

עוגה מעוצבת בצידה,לוקחת מעט לטעימה
זיכרון נשיקתו פוגע בלשונה,חיוכו בתוך העוגה.
דמעה אחת פוגשת נייר סופג ורך
מנגבת עין בנייר.

ידה עוד נוגעת בטבעת,הייתה בה הבטחה
לגימה נוספת מהקפה,
נסתיימה המתיקות,מרימה עצמה משם ורצה אל עתידה
ומלצרית  תאסוף אחריה...דמעה וטבעת עזובה.