ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אין מנעול והשער אינו סגור

בדיחות,סיפורים,אגדות
ומדי פעם משהוא עלי
לא לקחת אותי ברצינות
הרוב הוא פרי מוחי
לפני 13 שנים. 7 באוקטובר 2011 בשעה 19:11

הערב רק התחיל, וכבר משעמם לי
הכל שקט מאוד בצורה לא אופיינית
לאיזור שאני גרה בו.
אין תנועה בכביש, ואין אפילו ילדים שמשתובבים
בחוץ.
שקט הזוי.

תכננתי לי את הערב ואת יום המחרת עם ספרים,
וכמה פרקים של דר' הו החדשים.
אך לא מתחשק לי לעשות כלום .

ובטלויזיה רק ערוץ 64 פעיל.

זהו נראה לי שאלך לישון באם לא יקרה משהו

לפני 13 שנים. 5 באוקטובר 2011 בשעה 22:13

אוויר משמים ינשק למצחי
ביקיצה מוקדמת תאיר יומי
אזכרך בימים כגבירה נאוה
בשקט מפקיע אור ושממה.

הוי זמזום לשעות הבורחות
מה תצפיני בין דקות לשעות
ברם קסמייך תזרמי לקימה
בדומיה בין שמחה לדאבה.

בלקט מסתרים תופחת ההוויה
ניצבת בפתח עוצרת נשימה
עיתים השקט אכזר,עיתים איום
עיתים לרגע,עיתים לקיום.

במרוצת הזמן לשוב להתגבר
בנחרצות לעוט למקום אחר
זיכרון צריבה מאש מוכרת
דם לא ייזל,רק דמעות למזכרת.

ואת בנשיקת קרבה
תיעלמי ותשובי ביום הבא......

לפני 13 שנים. 29 בספטמבר 2011 בשעה 10:43

לחיוך אין מחיר, החיוך בחינם
אז חייך בחייך, תהיה בן אדם!
חייך בעיניים חייך בכל פה,
כי חיוך מדבק ואיננו מרפה,
הוא מרפא לכל נפש, מזור לכל לב
הוא מוחק דאגות ובושה וכאב
צובע את כל העולם באביב
ועושה גם אותך לכפליים חביב
כי בניגוד לפסוק המוכר לאמור
"המתחיל במצווה אומרים לו גמור"
אצלנו אומרים במבט מחייך
המתחיל בחיוך אומרים לו המשך.....

לפני 13 שנים. 28 בספטמבר 2011 בשעה 4:08

http://www.youtube.com/watch?NR=1&v=jgLB3bJar7M

לפני 13 שנים. 24 בספטמבר 2011 בשעה 21:02

&feature=related
לפני 13 שנים. 17 בספטמבר 2011 בשעה 8:37

כמה קשה היה לי לגלות יום אחד

שהטוב שלי הוא אינו הטוב של כולם

שהיפה בשבילי הוא לעיתים שלי בלבד

שהנכון למעני הוא הנכון לגבי

שהבלתי אפשרי שלי, לאחר...

שהבטוח של אחד זה לא אותו הבטוח של אחר

ואפילו שעה ארבע אצל אחד

הוא תמיד ארבע ורבע אצל השני...

כמה בזהירות עלינו, בעצם, להתהלך זה עם זה

כי אצל כל אחד זה כה שונה, ואם ידעת אדם אחד

עדיין אין אתה יודע את השני...

אולי יש כללים דומים, אולי משחק האבנים דומה

אבל בכל מקום הן נופלות אחרת...

כמה תשומת לב ואנרגיות נחוצה בהתקרב האחד אל השני,

כי אולי בדיוק במקום הזה - כואב או קר?

כי לכל אדם האמת שלו, והנורא שלו, וההרבה שלו, והרחוק שלו,

לכל אחד במקום אחר, שוכן היופי שלו

לפני 13 שנים. 30 באוגוסט 2011 בשעה 20:14

הוא קנה ג'יפ שטח גדול.
את באה איתי לטיול שאל?
כמובן, תתייצב מחר, אני אבוא עם עוד חברות.
למחרת הוא הגיע בשעה הייעודה.
אני ועוד שלוש חברות עלינו לרכב ונסענו למדבר.
כשהגענו הוא העביר לנו שיעור זריז על נהיגת שטח.
אתם הבנתם איך לנהוג בשטח? שאל.
כבר נבדוק עניתי.
הפשטנו אותו ערום כביום היוולדו.
קשרנו אותו על הספסל האחורי, ידיים רגליים וגוף.
הזין והביצים נקשרו במיקצועיות וחוברו לבריזנט המתנופף ברוח.
עכשיו אנחנו נבדוק את מה שלמדנו....
הבלונדינית תנהג ראשונה, היא התישבה ליד ההגה.
אני ישבתי על פניו היפות וצעקתי תתחילי לנהוג.
הרכב שעט קדימה עלה וירד, קפץ ונחת...
ואני דוהרת על פניו עולה ויורדת, ואיברי נמרח על פניו.
איברו ואשכיו נמשכו ע"י הבריזנט המתנופף ברוח.
לאחר דקות ארוכות חזרנו לנקודת ההתחלה.
הוא היה חצי מעולף.
יש לך דקה לנוח עד החילוף.
עכשיו הבלונדינית דקת הגיזרה ישבה על פניו והסיבוב השני התחיל...
לאחר הסיבוב השלישי הוא נראה גמור, כל פניו התכסו במיצים של שלושתינו.
איבר מינו היה כחול אך זקור מאוד.
הוא נע בין עירות לעילפון חושים.
אל תמות לנו כלב, צעקה עליו ידידתי הרביעית, אני הדובדבן שבקצפת...
היא עלתה לרכב עם כל עוצמתה בת המאה קילוגרמים ונחתה על פניו.
אנקה נשמעה מהמעמקים...
התחילי לנוע שאגה היא.
הסיור התחיל כאשר היא מועכת את פניו תחת משקל גופה.
משפשפת, עולה ויורדת.
עוד הוסיפה להגדיל ואחזה את החבל הקושר את איבריו ומשכה אותו לאורך הדרך.
כשהסיור הרביעי הסתיים הוא היה מעולף לגמרי.
לקח לו רבע שעה ובעיטה בצלעות על מנת להעיר אותו.
נו איך אנו נוהגות? נזרקה לעברו השאלה....

לפני 13 שנים. 6 באוגוסט 2011 בשעה 11:37

כפי שכתבתי חזרתי לארץ
אך הפוסט נמחק .
זה לא חשוב כל כך מי שמכיר יודע שחזרתי.

כרגע אני מחפשת משהיא זמינה לניקיון הדירה שלי
בתשלום כמובן.
רצוי מאשקלון והסביבה הקרובה בלבד.
לא מעוניינת בהצעות של עבדי נקיון שמחפשים סשן.
זה לא בראש מענייני.

תודה

לפני 13 שנים. 8 ביוני 2011 בשעה 14:22

שבועות בארץ זה משהו אחר לגמרי מאשר בשוויץ.
שמשהוא יעיז לשפוך עלי מים, מלבד השמיים 😄

קר מאוד כאן היום וגשום מאוד
והתחזית להלילה גם רעמים וברקים.
יצאתי הבוקר ועכשיו חזרתי כולי רטובה עד לשד עצמותי.
אהה כמה שאני מתגעגעת לארץ,לשמש, ולאנשים בישראל.
לשפה,לצחוק,ובכלל לפתיחות שיש לנו בארץ.
ובעיקר לחברים שהשארתי בארץ אני מאוד מתגעגעת .


עברתי דרך הסופר ואני מקווה להכין פיצה עם גבינת מוצרלה,וגמבות,וזיתים.
להרגיש קצת את שבועות.

יום נפלא וחמים לכולם
גם לי

לפני 13 שנים. 7 במאי 2011 בשעה 9:51

&feature=player_embedded