לפני 15 שנים. 9 בינואר 2009 בשעה 7:46
אין מנעול והשער אינו סגור
בדיחות,סיפורים,אגדותומדי פעם משהוא עלי
לא לקחת אותי ברצינות
הרוב הוא פרי מוחי
לפני 15 שנים. 6 בינואר 2009 בשעה 20:01
שתי דתיות יצאו לבית הכנסת שלהם כדי למכור עוגיות שאפו.
שמה של האחת היה הרבנית-מתמטיקה, ושל השנייה האדמורית-הגיון.
הערב החל לרדת ולהחשיך, והן עדיין היו רחוקות מרחק רב מבית הכנסת. אמרה
האדמורית-הגיון לחברתה: האם שמת לב שאיש אחד עוקב אחרינו בחצי השעה האחרונה?
הרבנית-מתמטיקה: כן. תמהני מה הוא רוצה.
האדמורית-הגיון: ברור מאד מה הוא רוצה! זה לגמרי הגיוני, הוא רוצה לאנוס אותנו!
הרבנית-מתמטיקה: אוי, אלוהים! בקצב הזה הוא יגיע אלינו תוך 15-20 דקות לכל היותר! מה נעשה?
האדמורית-הגיון: הדבר היחיד ההגיוני שאפשר לעשות זה להגביר את קצב הליכתנו!
הרבנית-מתמטיקה כעבור כמה דקות: זה לא עובד!
האדמורית-הגיון: כמובן שזה לא יעבוד! האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד - גם הוא הגביר את קצב הליכתו!
הרבנית-מתמטיקה: אם כך, מה נעשה ? בקצב הזה הוא ישיג אותנו תוך דקה!
האדמורית-הגיון: הדבר ההגיוני היחיד הוא להתפצל. את תלכי בכיוון הזה ואני בכיוון ההוא. הוא לא יכול לעקוב אחרי שתינו!
האיש החליט לעקוב אחרי האדמורית-הגיון.
הרבנית -מתמטיקה הגיעה לבית הכנסת, והייתה מודאגת מאד לגבי מה עלה בגורלה של האדמורית-הגיון.
כעבור זמן מה הגיעה האדמורית-הגיון, קצרת נשימה וסמוקה.
הרבנית-מתמטיקה: תודה לאלוהים שהגעת! ספרי לי מה קרה!
האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד! האיש לא יכול היה לעקוב אחרי שתינו, אז הוא עקב רק אחריי.
הרבנית-מתמטיקה: כן, כן, אבל מה קרה אז??
האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. אני התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי, וגם הוא התחיל לרוץ מהר ככל שיכול היה.
הרבנית-מתמטיקה: נו, ואז??
האדמורית-הגיון: ואז קרה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. הוא השיג אותי!
הר! בנית-מתמטיקה: אוי, אלוהים! ומה עשית?
האדמורית-הגיון: עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לעשות. הרמתי את השמלה שלי..
הרבנית-מתמטיקה: אוי שומו שמיים! ומה ! האיש עשה?
האדמורית-הגיון: האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לעשות. הוא הוריד את המכנסיים שלו.
הרבנית-מתמטיקה: הוי, לא!! ומה קרה אז?
האדמורית-הגיון: מה שקרה אז היה הדבר הכי הגיוני שיכול היה לקרות, אחותי!
בחורה ששמלתה מופשלת מעלה, רצה הרבה יותר מהר מגבר שמכנסיו מופשלות מטה!
לפני 15 שנים. 1 בינואר 2009 בשעה 6:14
שנה אזרחית טובה
לכולנו, שנה של שקט מקאסמים
ואהבה
http://manneli.com/brachot/Happy-NY.html
לפני 15 שנים. 29 בדצמבר 2008 בשעה 11:39
יורד ?? אנחנו בקושי מכירים
*
*
1991 אחרי שהות של חמש שנים בניו יורק ואחרי שצרחו לי באוזן את השיר של דורון מזר אני חוזר הביתה שזו כנראה הכנה נפשית , המטוס נחת בארץ . לא נישקתי את אדמת הקודש כי אני לא נמשך לאספלט וגם היו מלא מסטיקים דבוקים . הצטופפתי בין כולם בתוך אקווריום שהסיע אותנו אל בית הנתיבות ונעמדתי בתור אל דלפקי ביקורת הגבולות , הגיע תורי ...
- דרכון בבקשה
- בבקשה
- חמש שנים פיייי יפה לך
- חיכית לי מותק ??
- חצוף , יורד...
- יורד ?? אנחנו בקושי מכירים
- אתה רוצה לצאת מפה עם אזיקים ?
- עכשיו עברנו לסאדו ??
- חכם בלילה
- ביום , בלילה יש לי סיוטים מאנשים כמוך
- את הספח הזה אתה מוסר באחת הנקודות בעיר מגוריך ומקבל מסיכה
- מסיכה ?? גם בגדים מעור ושוט ??
- תעוף מפה ...חתיכת...
- ד"ש בבית , תגידי לאמא שלא נורא יכולת לצאת יותר גרוע
- אני צריכה כחול (שוטר) דחוף !!!!
- כחול זה צבע שלי , תעברי לוורוד זה מרגיע
- אדוני תתלווה אלי בבקשה
- למה אתה מתערב זה ריב משפחתי ?
- אתם קרובים ??
- כל ישראל אחים ...לא ?!
- שב !!
- תגיד לי אתם נורמאלים איך אתם מתנהגים לאנשים ?
- תסביר לי במילים שלך מה קרה בדלפק עם נאווה ?
- איזה מן שאלות היא שואלת ואיך היא מדברת ?
- נאווה בדרך כלל נחמדה , היא קיבלה הכשרה מיוחדת לזה
- איפה בצער בעלי חיים ?
- אולי היא הייתה קצת לחוצה
- שתלך לשירותים
- טוב בוא ונשכח מהסיפור בטח מחכים לך בחוץ
- תגיד לי מה זה הסיפור של המסיכה ?
- לא שמעת סאדאם רוצה לשלוח עלינו טילים
- אפשר להעביר לו נ"צ של הדלפק של נאווה
לפני 15 שנים. 29 בדצמבר 2008 בשעה 7:27
לפני דקה היתה אצלנו אעקה ונפל קאסם
עד עכשיו לא ממש פחדתי, אבל זה היה ממש
ממש קרוב הפעם, ומצאתי את עצמי יושבת ורועדת
בחדר המדרגות,
איזה פחד מסמר שיער ..................
שיגמר כבר כל הבלאגן
לפני 15 שנים. 28 בדצמבר 2008 בשעה 16:23
ענקקקקקקקקקקקקק...
אתם חייבים לראות את זה יותר מ 5 שניות
זה רץ באירופה ומפיל הרבה אנשים...
ענקקקקקקק...
לפני 15 שנים. 24 בדצמבר 2008 בשעה 9:03
חוואי עשיר נפטר והשאיר את החווה המשגשגת שלו לאלמנתו הצעירה והנאה.
האלמנה הייתה נחושה בדעתה להמשיך ולהחזיק בחווה שהוריש לה בעלה,
אבל לצערה לא הבינה כלום בחוואות ולכן החליטה לשכור מנהל עבודה.
היא פרסמה מודעה, אבל רק שני גברים נענו לפנייתה - אחד היה שיכור והשני הומו.
היא החליטה שההומו עדיף על פני השיכור ושכרה אותו לנהל את החווה.
הבחור היה בעל מקצוע טוב וחרוץ, השקיע שעות עבודה רבות, ולא חסך מאמצים ואכן החווה שגשגה ופרחה.
האלמנה הייתה שבעת רצון ולכן, אחרי כמה חודשים של עבודה קשה הציעה למנהל
העבודה שלה שייקח לו ערב חופשי ויצא לעיר לחגוג.
הוא נענה ברצון ויצא לבלות ערב בעיר.
כשחזר לחווה בשתיים לפנות בוקר מצא אותה ממתינה לשובו ליד האח ובידה כוס יין.
"בוא הנה." פקדה עליו.
הוא ניגש ונעמד מולה בצייתנות.
"חלוץ את המגפיים שלי אמרה האלמנה.
הוא ציית מיד, חלץ את המגפיים והניח אותם ליד הדלת.
"וכעת פשוט את החצאית שלי." המשיכה.
הוא נחפז לציית התיר את חצאיתה ופשט אותה.
"עכשיו תפשוט גם את חולצתי." המשיכה האלמנה הצעירה והמושכת
לפקוד על מנהל העבודה שלה שפרם בזהירות את כפתורי חולצת המשי שלה ופשט גם אותה.
"ועכשיו תוריד את החזייה שלי." המשיכה הגברת ללא היסוס.
ללא היסוס הוא התיר בזהירות את קרסי החזייה שלה, הוריד אותה והניח אותה לצד שאר הבגדים.
"כעת הורד את הגרביונים שלי." המשיכה האלמנה לפקד עליו.
הגבר התיישב בצייתנות על השטיח לרגליה ועשה כדבריה.
"וכעת תוריד גם את התחתונים שלי." אמרה והביטה ישר בעיניו.
הוא פשט מיד גם את תחתוניה. לא נותרו עוד בגדים לפשוט, הכל היה מסודר בערמה נאה על הכסא לצידה.
"ועכשיו," אמרה האלמנה וקמה ממקומה, מניחה את כוס היין הריקה לצד האח,
"אם עוד פעם אחת תלבש את הבגדים שלי כשאתה יוצא לבלות בעיר אתה מפוטר!
לפני 15 שנים. 12 בדצמבר 2008 בשעה 8:54
פיזרתי אותיות
על מרפסת הלב
האם תצליח למצוא
את הצירופים הנכונים
כדי לפתוח
את סגור ליבי,
כדי לדעת (צפונ)ותי?
אתה קרוב
שומעת את סיבוב
האותיות
ימינה.... שמאלה... שמאלה...
אל תתפזר
תתרכז
תתמקד
בי
ותמצא את
הקוד
מתחמם... חם... חם.... כן כן...
מתקרר...לא...קריר......לא לא...
קר....קר....לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.............
קורה,
כניראה אני לא
הכספת
שלך....
שוב פיזרתי...
הי, אולי תנסה אתה....
לפני 15 שנים. 9 בדצמבר 2008 בשעה 11:58
אל תתאהבי
באצבעות הידיים
המצמררות את קצות ההתנגדות
אל תתאהבי
בנוף הגוף
המערסל את רוחב המחשבות
אל תתאהבי
בעיניים החודרות
מבעד למסך המילים העייפות
אל תתאהבי
בנשיקות המלהיטות
את חלומות הנעורים שנעורו פתאום
אל תתאהבי
בקול הרך
המרפד את גובה הנפילות
אהבי את הרגע
המחליש את כוחך
אהבי את הערגה
המוציאה אותך מדעתך
אהבי את החום
הפושט באבריך הרפויים
אהבי את הקסם
המרחף מעליך בתוכך
אהבי את עצמך
עד כלות
העינוגים
לפני 15 שנים. 9 בדצמבר 2008 בשעה 8:50
&feature=channel
תהנו ............................:)