אין מנעול והשער אינו סגור

"עוד יומיים שישי שבת..." זו המחשבה שליוותה אותי כל הדרך למשרד..... כל יום כל בוקר, אותה ספירה לאחור.
די נמאס, כמה עוד אפשר.... אותו מקום עבודה משעמם, חסר גיוון. אותם פרצופים מאוסים, אותם אנשים שמגיעים ומתלוננים.
כמה שלא התאמצתי ללבוש גם הבוקר את הפרצוף המחייך שלי, הבוקר ממש לא הצלחתי.
דיייייי כבר, נמאס ליייייייייייייי. רוצה לצאת לפנסיה למרות גילי 37 – אז מה? לעזאזל הייתי צריכה להתחתן עם מליונר. כל בוקר אותם שיחות עם עצמי וכל בוקר הדברים לא משתנים.
אני עדיין אותה בחורה שהתתחתנה מוקדם ולא עשתה צבא בגלל שבעלה התעקש. עשתה כל הזמן מה שציפו ממנה. ילדה תאומים ועוד ילדה בקצב מסחרר.ונשארה במקום העבודה הדפוק הזה כבר למעלה מ- 15 שנה. אוףףףףףףף כמה מאוס, אויייייי כמה שריחמתי על עצמי הבוקר.
מגיעה למשרד, אותו משרד.... שולחן עם מחשב עליו ומעט ניירת מאתמול. לפני מס' ימים הזמנתי טכנאי שיתקן את המחשב אבל האדיוט כנראה שגם היום לא יגיע והמחשב ימשיך לעשות בעיות מה שיגרור אחריו שוב את רצף התלונות הרגילות של הלקוחות המעצבנים ביותר........ "למה רק פקידה אחת? אנחנו משלמים לך את המשכורת תהיי נחמדה! מי המנהל כאן?"
כמעט והקאתי את נשמתי מהמחשבות שלא עזבו.... עוד רבע שעה וכבר צריכה להתחיל לקבל אותם, את הקרציות...
הנחתי את התיק במגירה כשלפתע שמעתי רחשים מתחת לשולחן שלי, לרגע קפאתי על מקומי, אולי עכבר? מנסה להקשיב בשקט כדי לשמוע את הרחש שוב.... עכשיו שקט. בטח דימיינתי.
אני עומדת מול המראה, מנסה לסדר קצת את עצמי. מורחת אודם ומעט סומק כדי לתפוס "צבע" מעבירה כף יד על פניי העייפות.. קמטוט קטן חוצה את מצחי. חולצת המדים מעט מקומטת פתוחה כדי שאוכל להשוויץ בחריץ- מה יש? בחורה צריכה קצת נשק מול הקהל העויין. חצאית המיני כבר מזמן לא גדולה עליי. חובקת את ירכיי בקושי, מאז הלידה של בתי טרם הורדתי את שלושת הקילוגרמים הנותרים והם נצמדו ישר על ירכיי.
הבטן כבר כמעט חזרה לעצמה מהעבודה הקשה בחדר הגושר, אבל הירכים למרות המאמצים... כמו אימצו את העודף. כך שהחצאית מעט מתרוממת בכל פעם שאני מתיישבת. רגליי ארוכות והן הגאווה שלי שמחה שנעלתי את כפכפיי האצבע שלי. לבנות עם אבני חן עליהם מבליטות את השיזוף עליו עמלתי בשבת בים. ציפורניי רגליי צבועות בלק בהיר כי למי יש זמן לתקן. טוב שיש את ציפי הפדיקוריסטית שמכריחה אותי לבוא אליה בכל שבועיים לשיפוץ...... עכשיו נזכרתי בציפי . אישה מתוקה ויקרה שלי שבכל פעם משגעת אותי מחדש עם לק אחר ועם השגעון שלה לעסות את רגליי. יש משהו בציפי שגורם לי לחזור אליה באדיקות כזו. כשהיא מעסה את רגליי משהו בי נגנב... עכשיו אני נזכרת איך בפעם האחרונה ממש הרטבתי את תחתוניי בזמן העיסוי....
יש לה מכונת שיוף שהיא כמו נהנת לראות אותי מתפקעת מצחוק בכל פעם שהיא מעבירה אותה על סוליית כף הרגל שלי. זה מדגדג אותי בטירוףףףף. כמה שאני מנסה להתאפק ככה הדגדוג מטריף אותי יותר ונדמה לי שגם אותה.... יש בה משהו בציפי הזאת...היא תופסת את כף רגליי כמעט בכוח ולא נותנת לי להוציא אותה כשהיא סוגרת עליה עם יד אחת ועם הרגל ומדגדגת אותי עד שאני מתפקעת מצחוק משחרר. כשאני כבר לא יכולה יותר היא עוטפת את כפות רגליי בניילון נצמד אחרי שמרחה עליי קרם עשיר. ובזמן הזה אנחנו משוחחות מעט על הילדים והבעל. תוך כדי ציפי עם ציפורניי ידיה מגרדת בעדינות את כפות רגליי. אני רגישה מאוד ברגליים וזה מדגדג אבל אני מנסה שלא להפריע לה בזמן שהיא מקטרת על הילדים שלה... בקושי רב מצליחה להקשיב לה, והיא כאילו עושה בכוונה וממשיכה באיטיות לטייל על כפות רגליי ולדגדג אותם עד שנשמתי פורחת ואני מתפקעת מצחוק. כשהיא עושה פרצוף נעלב אני שוב מתמסרת לליטופיה והיא בשיא הרצינות ממשיכה בעבודתה. מורידה מעליי את הניילון ומעסה את כפות רגליי. את השלב הזה אני כל כך אוהבת. אני מתמסרת כולי לליטוף האין סופי הזה, ידיה חומות על רגליי. לא מפספסות אף פינה. בן האצבעות, במעלה כף הרגל, על גשר כף הרגל, מעסה חזק את סוליית כף הרגל כמו מחדירה את הקרם עוד ועוד לגופי. צדי כפות רגליי נמחצות בן ידיה והיא בתנועות מעגליות ממשיכה בעיסוי עד שאני פולטת אנחת הנאה אמיתית. אם לא היו לקוחות שממתינים לה הייתי מתמסרת עוד ועדדדדדדדדדד. אחרי טיפול שכזה אני חוזרת כולי מחורמנת הביתה מתנפלת על בעלי שלא מבין מאיפה באתי לו.
אויי, שוב הרחש הזה... "אמא'לה " נפלטת צעקה משפתיי. אני אוזרת אומץ ומציצה עם מטריה שמצאתי בהישג יד קרוב למראה תחת השולחן. אלוהים שישמור, כמעט ומתתי. יש שם גבר תחת השולחן........"מה אתה עושה כאן" אני כמעט וצורחת... "מי אתה" מרגישה איך אני כמעט ומאבדת את שפיות דעתי. יש גבר תחת השולחן שלי....
הוא עם מברג ביד מנסה לקום. אני מניפה את המטריה כמו רוצה להכות בו... אבל הוא רק מצחקק "תרגעי תרגעי. באתי לתקן לך את המחשב. לא היה אף אחד אז התחלתי לעבוד עליו" "ולא ראית שהגעתי?" הוא מהנהן בראשו "כן ראיתי, אבל לא רציתי להפריע לך , ראיתי שאת עסוקה" בבת אחת אני מרגישה איך אני מסמיקה מבושה , ה' יודע כמה זמן הוא הביט בי בשעה שבחנתי את גופי והמחשבות נדדו על ציפי...
אני צריכה לאחוז במשהו כדי שלא אפול... סחרחורת תוקפת אותי. אני מנסה להחזיק בשולחן אבל לא ממש מצליחה ואני מתנדנדת כמו שיכורה. הוא נעמד בבת אחת ואוחז בי...אני מרימה את ראשי אליו. אמממם גבר די נאה- עוברת מחשבה מהירה במוחי. גבוה, צעיר, שיערו תפוס בקוקו מורשל.עיניו גדולות מחייכות אליי.. אני מרגישה חום שעובר בגופי למגע ידיו.
"בואי שבי" הוא מסייע בידי לשבת בכיסא "את רוצה מים-אני ממש מצטער שהבהלתי אותך" אני מביטה בו כל יכולת לדבר כמו נטשה אותי אני מנידה את ראשי כמנסה לומר לא נורא. ידי עולה לכיוון ליבי כמו מנסה לתפוס אותו שיפסיק לדפוק ככה, לא ממש יודעת בגלל מה קודם בגלל הבהלה או למראה הבחור הצעיר והסקסי שמביט בי.. אני מבחינה שחולצתי נפרמה ועוד כפתור נפתח בה, מורידה את ראשי רק כדי להבחין בחזיה שלי מבצבצת מהחולצה... במהירות אני סוגרת אותה מקווה שהוא לא הבחין בכך (או שהלוואי וכן...)
"את בסדר? רוצה שאבוא ביום אחר? אני ממש מצטער, אבל ממש לא התכוונתי להבהיל אותך" אני מחייכת ואומרת לו שאין מצב שהוא ילך כבר ממתינה המון זמן שיתקנו לי את המחשב. ושהוא יכול לחזור לעבוד עליו.
הוא נכנס שוב תחת השולחן וממשיך לעבוד, לפתע טלפון- חייבת לענות שעת קבלת הקהל כבר החלה. אני מתקרבת מעט לכיוון השולחן מנסה לא להתקרב יותר מדיי... אני עונה בנימוס הפעם, לא נעים! מה יחשוב שאני איזה פקידה מתוסכלת? לאט לאט אני נרגעת וכמעט שוכחת מקיומו.. יום העבודה מתחיל ואיתו גם הלקוחות והטלפונים, אני נאלצת להתקרב יותר ויותר לשולחן על מנת שאוכל לתת מענה טוב יותר... הפוגה קצרה בטלפונים, אני מציצה למטה ורואה אותו עובד במרץ רב על המחשב "אוטוטו מסיים ולא אפריע לך" תפריע תפריע אני כמעט ואומרת ולא מעיזה...
היום משהו בי משתבש –מחליטה לתפוס אומץ ולהגשים סוף סוף את הפנטזיה האולטמטיבית שלי...
אני מצמידה את כיסא המחשב יותר ויותר לכיוון השולחן, חולצת נעליים , יודעת שהחצאית התרוממה מעט אבל היום ממש לא אכפת ליייייייייי, זהו משהו בי נשבר.. לרגע חושבת-אולי יבהל? אבל הוא כמו חייל שקיבל פקודה . אני מרגישה את נשימותיו על רגליי. הוא מתקרב אל בהונותיי ומתחיל ללקק במרץץץץץ. אויייייייי איזה כיףףףף בדיוק מה שהזמנתי. מרגישה איך המתח כמו עוזב את גופי ואני מתמתחת על הכיסא. לשונו נושכת קלות את רגליי. הוא לא משאיר מקום שלא נוגע. לשונו עולה ויורדת על רגליי. מתעכבת בן אצבעותיי מלקקת ויונקת עוד ועוד כאילו מחפשת משהו "איזה כיףףףףףףףף" אני פולטת "עוד" אני פוקדת. "עודדדדדד חזק" ממושמע הילד – ממשיך עוד ועוד . אני מרגישה איך החום פושט בי איך לחות מתחילה להרטיב את תחתוניי..... אני שומעת איך הוא גונח תחת השולחן ומשתיקה אותו.... המברג נופל מידיו והן עכשיו על רגליי, מלטפות ולוחצות מנסות לפסק מעט.
"סליחה, אפשר שאלה" אישה כבת שישים עומדת בדלת.... רגליי כמו נסגרות אוטמטית אני מרגישה איך החום פושט על פניי כמו גנב שנתפס... "כ...ןןן בבקשה" אני מנסה להשמע רגיל אם כי קולי מעט בוגד בי....אני מנסה תוך כדי גם לגרום לו להפסיק אבל הוא מתעקש להמשיך. לשונו עולה במעלה קרסוליי מלקק את עצם הקרסול.
הגברת ממשיכה לברבר ואני מנסה להתרכז בשאלתה. בקושי רב מצליחה להפנות אותה לגרום המתאים אבל היאאאא, הזונה הזקנה מתעקשת להמשיך ולספר לי את כל קורות חייה. והוא עולה עם לשונו וכבר הגיע כמעט לברך... אני מצמידה עוד את הכיסא לשולחן כמו חוששת שהיא תבוא לבדוק מה גורם להסחת דעתי.. לשונו חמה וידיו על רגליי מפסקות אותן. אני עוד מנסה להתנגד אבל חולשה פוקדת אותי ואני כמו נמסה – איך אפשר להיתנגד ללשון הזו שלו שכל חטאה שהיא חוקרת ורוצה עוד... "ומאיפה אני אביא את הטפסים הללו" שואלת הזקנה. מנסה לענות בהגיון... אוווווו אני פולטת והיא כמו נבהלת ושואלת אם אני מרגישה טוב "את מעט אדומה יקירתי, את לא מרגישה טוב?" "לא לא הכול בסדר – הטפסים נמצאים בקומה העליונה תפני שם לצילה היא תעזור לך- אבל לכי כבר עכשיו לפני שיתחיל העומס" הוא מסיט מעט את תחתוניי אני מרגישה קרירות מסויימת ... כשהוא מפסק עוד את רגליי ומגלה את המטמון בן רגליי... מזל שגילחתי אתמול – עובר הירהור בראשי.. הוא דוחף אצבע אחת לכוס שלי – ואני כמעט ומתעלפתתתתתתתתת. ידיו אוחזות ברגליי מונעות ממני לסגור אותן. אצבעות נוספת מצטרפת אני מרגישה את הרטיבות עוטפת אותן "לכי לכי גבבבברתי- לללל....פפפפפפפפנייייייייייי שיתחיל שם עוווווווווווממממססססס" אני מגמגמת מתה להיפתר ממנהההההההה. אווו לכיייייייייי עכשיווווווווווווווווווווו" לרגע היא מעט נעלבת ועוזבת את החדר. אוווווווווויי כןןןןןןןןןןןןןןן אני גונחת עודדדדדד. אני מרגשה את לשונו על קצה הדגדגן שלייי בתנועות מעגליות הוא מסובב אותה – לשונה יורדת מטה טועמת אותי – אני מרגישה רעד בכל גופי. כף רגליי זזה מעט ואני חשה את זקפתוווווווווו. אני מכניסה אותה למכנסיו ומקמרת את כף רגליי לאחוז בזין שלי שעומדדדדדדדדד. עכשיו תורו לגנוח. אוווווו כןןןןןןןןןן.... הוא משחרר את מכנסיו עם ידו הפנויה ומוריד מעט את תחתוניו. רגליי יוצרת מעגל כך שראשו עדיין בן רגליי וכף רגלי האחת אוחזת בגבו לבל יברח ורגלי השניה על הזין שלו בתנועות מעלה מטה אני משפשפת אותו. הוא אוחז את כף רגליי ומסייע לי כשהוא מעלה ומוריד אותה על הזין שלו....כמו בסכרון עם ידו השניה הוא חודר אליי ולשונו ממשיכה לענג אותייייייייייייייי. אוווו כןןןןןןןןןןןןן עודדדדדדדדדדדדדדדדד אני מנסה שלא לצעוק.....
הגברת חוזרת בדיוק כשאני כמעט ונשכבת על הכיסא "מה קרה? את רוצה לשתות?" וכבר מוציאה בקבוק מתיקה ומוסרת לי אותו.... "לא גבררררתתתת הכוולללל בסדר – מצאתתתת את מממההה שחיפשששת??????? "
"לא צילה איננה היום" היא עונה לי במבטא זר "מה אני אעשה? אני צריכה את הטופס?" אוווו גברתתתת אווו אנניי ללאאאא יכוולהההההההההה לעזוווורררר לךךךךךךךךךך עכשיוווווווווווווווו- שבי כמה דקות בקבלה ואני אדברררר בטלפון עם המנהלתתתתת שלההההההההההה – שבי שםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם" אני כמעט וצועקת עליה כשאני מרגישה שאני עומדת לגמור כל רגעעעעעעעעע. אווווווווו כןןןןןןןןןןןןןןן .
היא מביטה בי לרגע במבט מוזר ועוזבת את החדר בדיוק בזמן כדי שאוכל לגמורררררררררררררררררררר – הוא לא מרפה וממשיך להכניס את אצבעותיו עוד ועוד ולשונו יונקת את השפיכה שלי . רגליי לוחצות על הזין שלו ואני מרגישה שגם הוא קרוב לגמור.............. כן עודדדדדד אני צועקת לבל יפסיק לפני שאני מרגישה שעודדדדדד אורגזמה מאיימת לקרוע אותי .... עודדדדדד כןןןןןןןןןןן אל תפסיק עודדדדדדדדדדד. ידי אוחזות בראשו מונעות ממנו כל אפשרות ולו הקלושה ביותר שיפסיק...... גופי מטלטלת ברעד בלתי נשלטטטטטטטט ואני מרפה ממנו ומרגישה אך חום של נוזל מטפטף על כף רגלייי. ... אווווווווווו זה היה טובבבבבבבבבב ובדיוק בזמן.....
עכשיו יהיה יום טוב.........טוב שבאתי לעבודה..... זה יחזיק אותי עוד הרבה זמן - ואם תגיעו למשרד ותראו משהי מחייכת תבינו שזו אנייי שהגשימה את הפנטזיה האולטמטיבית שלה....