אין מנעול והשער אינו סגור

בלילות,
כסוחרת אהבה
נשאה את פיתוייה על
כתפי עולמה
הצר,
נענית ליצר הבריאה,
מתמודדת עם יצורי
הבריאה
הצרים לפיתחה
כמלון אורחים,
ויצא שכרה
בהפסדה.

לימים
כמסוחררת מאין
אהבה, סבה
על עקבותיה,
נענית לרגעי
העוני הריגשי
שפקדוה.

בלילות כימים,
צעדה על עקבי
ההתרגשות
שנתגבשה בה עד
כדי געגוע
אל העידון
אל האיזון,

ויצא שכרה
באהבה...