לפני 14 שנים. 5 בנובמבר 2010 בשעה 7:45
אנה פניך אלי נגלות?
בין תעתועים וחזיונות
נא שעה ליבך אלי
פן אנעל את שעריי
אופל לוטה על פניך
מי היא צל לעינייך?
אנא הטה אוזנך למילים
כמיהה רוחשת געגועים
אונך עוטה את חלקן
הנותרות - מבקשות ישועה
פרוש ידייך הרכות לכולי
אתה הוא הצופן אל ליבי.
סהרורית בדומיה דיה
לא שבעה עדיין מדאייה
התקווה כמזור לזמן ייתם
דרור מאווי לעילה קיים
דמעותיי מרוות ליבך החם
התשיב לי מדוע קולך נדם?
בשקט מפקיע חזיון נגלה
זו בעצם אני ולא אתה
אבוי אראה כיצד גוועה
מה עוד אקריב להשיבה?
נמו תריסי עיני בלאות
ככל שמחשיך מקדים האור.