אין מנעול והשער אינו סגור

קמה לתוך בוקר חלומי,
בלב העיר הרודפת אחר עצמה.
שלמה ובריאה הוא שלומי,
רכה ונושמת זורמת בי העצמה.

כמו דג הזהב בקערה השקופה,
שטה על פני הרוח הטובה, בשקט.
לוגמת קפה ומביטה ברקמת המפה.
לועסת אגס ועסיסו סופג ברטט.

חובקת את הבוקר הנושק לצהרים-
כמתעלמת, מפעימות השעון,
פורחת-פותחת, לטוב, שער-שערים-
אוהבת מכבדת ומוקירה,