לפני 12 שנים. 29 בנובמבר 2011 בשעה 7:29
אם תלך, ושום דבר לא ילך מימך-
התסכול, החרדה, הכאב הזיכרונות-
כולם, ישכנו במלא הכובד בחדרי ליבך,
לא יותירו מקום לשביב יפי חלומות.
הכול יישאר איתך , בך, לך כמו רב- קומות.
ואני אוותר כאן, אנקה , אסדר ואנשום,
אפתח חלונות,
אפתח דלתות,
בנחיריי הרוח הטובה אותה אנשום.
כאן ועכשיו-
אויר פסגות,
בלי זיון בנאלי,
בלי שיעבוד אוראלי
אהבות חדשות,
