אין מנעול והשער אינו סגור

מובן מאליו שאיני מדברת על אותו פרץ תשוקה שאנו חושבים שלא ייפסק כל ימי חיינו,
זה הגורם לנו לעשות ולומר דברים שעליהם אנו מתחרטים אח"כ,
זה הרוצה לגרום לנו להאמין שלא נוכל לחיות בלי אדם מסוים,
זה הגורם לנו לרעוד מרוב פחד מעצם המחשבה שאנו עלולים לבד את האדם. הזה.
זה רגש ההופך אותנו עניים יותר ולא מעשיר אותנו, כי אנו רוצים להחזיק בזה שאין ביכולתנו להחזיק בו,
כי אנו רוצים להיצמד אל זה שאין ביכולתנו להיצמד אליו.
איני מתכוונת גם למשיכה גופנית או לאהבה עצמית,
הטפיל הזה הנהנה כל כך להתחפש לאהבה אלטרואיסטית.
לא, אני מדברת על האהבה ההופכת את העיוורים לרואים.
על האהבה החזקה יותר מהפחד.
אני מדברת על האהבה המפיחה היגיון בחיים, שאינה מצייתת לחוקי הניוון, שגורמת לנו לגדול ואינה מכירה גבולות.
אני מדברת על ניצחון האהבה על האנוכיות ועל המוות.