אין מנעול והשער אינו סגור

הם נמשכים לאסור
כפרפר הנמשך לאש.
בצבעי הלהבה
רואים בה רק אורה
לא מבחינים בשרפה.

יש ומשב רוח יצילם
ויש בתאוותם נצלים
כנבערי דעת בוערים
נכלים, מותירים
שובלי תשוקתם.

כנפי תאוותם
לחרוג תובילם
אל האסור המתוק
והם כי ימחישו
אכזבתם הכואבת.

מבע עיניהם הנוצץ
עת בהקה בו תשוקה,
נכבה באבחת אכזבה.
כמתים ישובו להווייתם
כל איש ואישה לעברם'.


כה צדקו האומרים:
'עדיף המצוי על הרצוי'.

ומוסיפה כי:
'והמתמיד רק יעשיר חייו'.