אין מנעול והשער אינו סגור

 
 
לשחרר את הלוחמת שבתוכי???
האם היא עוד כאן??
האם שיחררתי אותה לדרכה??
וכך בהירהור שמתוך הירהור..
מצאתי שיש לה עוד "רגעים של חסד" בחיי
כן..לעיתים היא עוד קמה לה ,ממקום תרדמתה,ומתייצבת מולי ושואלת שאלות
שאלות הרות גורל...
ואני עדיין משיבה בקול ענות חלושה..
כמו אנני יודעת לכבותה..
ואז..כך פתאום מתוך אותו רגע של כניעה לחולשה..אני קמה וניצבת מולה..
לא ,לא באותה אנרגיה עצומה של מלחמה..
אני ניצבת בחיוך של אור ומשיבה..
"שובי יקרתי אל מנוחת תרדמתך..אם אזדקק לך..אקרא לך..
אל תתפרצי כך אל תוך חיי מבלי לדפוק בדלתי ולשאול:אפשר???
אני מכבדת את נוכחותך,כבדי את עוצמתי הרכה.."
היא נתנה בי מבט שאומר הכל..
טרקה את הדלת..
ויצאה..