אני אוהבת להחליף אותם....
כולם מחליפים.......אבל בערך פעם בשנה או יותר.
אני מחליפה אותם - כל שבוע.
לעיתים רחוקות אני מחליפה רק אחרי שבועיים.
הם נחמדים כל כך כשהם חדשים.
אני אוהבת אותם בכל הצורות והגדלים.
לא איכפת לי אם הם רזים. אבל לבעלי הגוף והבשר
יש עדיפות.
הם כל כך מעשירים אותי, מלהיבים אותי, ומוסיפים לי
התנסויות ויידע.
אני רואה בקשר איתם חוויה שאין שנייה לה.
מעולם לא חיבלתי בהם, לא הזקתי. לא ניסיתי לשנות אותם.
קיבלתי אותם כמות שהם, עם המגרעות ועם היתרונות.
אני מעבירה אותם הלאה שלמים וחלקים כמו שהגיעו אליי.
החגיגה הכי גדולה היא כשאני - ראשונה אצלו
הבתוליים הכי שווים.................
ל"אחד", שאני בוחרת בקפידה, אין מושג כמה זמן ארשה לו להישאר איתי.
לכן האחד הזה, משתדל מאד לעניין אותי כדי שלא אחליף
אותו באחר.
בדרך כלל, לצעירים יש עדיפות. מראם עדיין רענן, צבעוני
והם קלילים ובעלי מוטיבציה רבה.
אבל גם ל"וותיקים" יש את הקסם שלהם.
וכך מדי שבוע.. מצפה לי הנבחר במיטה.
לדעתי, המיטה היא מקום אידיאלי .
הוא מחכה לי שם בסבלנות רבה שאסיים את כל עיסוקיי
ומצפה בנאמנות רבה על הסדין במיטה, שעוּן על הכרית השנייה,
לא עולה בדעתו לחפש לו חברה אחרת בזמן שהוא איתי.
הוא בכלל לא יוצא מן הבית. מצב אידאלי.
מחכה לרגע שאוחז אותו בשתי ידיי....
נו, את הסוף....אתם כבר מדמיינים לבד....למה להיכנס לפרטים?
תמיד מחכה רק לי, שאגיע כבר ואשאב ממנו את כל מה
שהוא מכיל ושופע. כל חייו וניסיונו, כל חוויותיו.
יחסים של תן וקח. הוא נותן את עצמו... אני לוקחת
הוא נהנה מהנתינה שלו וגם מהלקיחה שלי....
אולי לא שוויוני...אבל מהנה את שני הצדדים.
קשה לספור כמה כבר היו לי. באמת קשה.
אחרי שבועיים, אני כבר לא זוכרת את שמם.
קשה לזכור שמות כשיש שפע שכזה.
יש החושבים, שזה ממש לא מוסרי.
אני מכירה נשים, שפעם בעשר שנים עושות את מה שאני
עושה כל שבוע. נכון שיש בזה אי צדק.
אני בטוחה שהן מפסידות את כל הדברים הנפלאים שאני
חווה.
אבל .. זה תלוי רק בהן. אי אפשר לאלץ אותן להירשם
למועדון שמספק לי לפחות פעם בשבוע, את הסחורה הנפלאה הזו.
נכון, זה עולה סכום סמלי. לא יקר מדיי. שווה כל אגורה.
אוי.... כמה שאני אוהבת את ההחלפות האלה.
אף פעם לא יודעת מה צופן בחובו "החדש" שמגיע איתי הביתה.
אני ממליצה בחום על הפעולה הזו.
נשים! יש הנאות בחיים. קחו אותן.
ובקיצור אפשר להגיד..........ספרים רבותיי....ספרים
זה כל הסיפור......
לפני 11 שנים. 17 באפריל 2013 בשעה 8:55