אין מנעול והשער אינו סגור

אתה אורג לי מילים,
צלילים ומנגינות ישנות.
מושיט לי יד ומושך
לתוך יער האגדות.
אני זונחת למעט את הג'ינסים והגופיות,
ולובשת שמלת נשף נסיכותיי,
בירייה אחת מרובת כוכבים שלקחתי לך.
אתה הופך את הרכב הגדול לדלעת רתומה לעכברים,
מושיט לי את היד ומסמן כי הגיע הזמן
לבקר בסיפור אגדה.
אתה צועד על חבל דק,
לפעמים פוסע לכאן,
בימים אחרים חוזר שוב לשם.
נע בין טרוף לשפיות
ומוצא הנחמה במחשבה.
ידיים נוגעות ומגששות.
כמעט ולא הכול.
מעט ולא מספיק,
חשש ורצון,
בלבול גדול.
חלומות ,חלומות,חלומות,
מחבקת אותך ,
לוחשת לך באוזן רק עבורך,
השנה הזו זו השנה המיוחלת,
המענגת ,המגשימה,המזמינה ,המייסרת.
פורשת לערוץ הנסיכות,
מעיפה באוויר נשיקה רכה ומתוקה,
ואתה יושב שם במרפסת,
בלילה קריר,אפלולי.
מעביר אצבע על שפתי ותלחש את שמי.
תלחש,תחייך,תחבק ,תאהב לעד.
עד שבבוקר נתעורר עם חיוך של עונג עילאי.