אין מנעול והשער אינו סגור

יושבת על כורסא אדומה

וממתינה לך בדממה

מהרהרת וחולמת על היום שהיה

תמונות עולות ומתחלפות..

ואני מאפשרת לדמיון ...

נחה בשלווה ומשקיפה על הנוף

וממתינה לזמן שיחלוף.

מתגעגעת לראותך  

והוא..יושב ברכבת מה הוא מדמיין?

איזה תמונות רצות לו בראש?

האם הוא עדיין בלחץ ולא משחרר?

או שהוא לומד לקחת את הזמן ולהרהר.

איך משנים?..איך משתנים?...אלו הם שיעורי חיים..

האם נלמד ונפנים או שמה נמשיך כך כל החיים?...

יושבת וכותבת את אלו השורות

וחושבת על הבאות מה יהיו צעדיי

איך אני לומדת, צומחת וזורמת.

איך מאפשרת לשמחה לפעום בליבי ובתוך ישותי

איך מאפשרת לה להשתרש בתוכי

בזרימת החיים אנחנו מזמנים לעצמנו התנסויות ומצבים

אך לפעמים שוכחים שאנחנו הבמאים

איזה פעמון אציב לעצמי ולך כדי שנזכור      

שאנחנו עצמנו יצירת חיינו.

אנחנו ישויות בוראות ויוצרות, אך עם נפתולי החיים

הפכנו לישויות שוכחות..