לפני 10 שנים. 4 בינואר 2014 בשעה 9:35
תמיד הייתי עצמי
גם כשהייתי פחות
רק שעכשיו אני דומה לי.
אל תקרא לי
שחורה ולוהטת כמו גג הפח שמעליו
מתכרבל גופי לבדו עכשיו
קם ונופל ושב כמוה על רגליו
ואני אינני היא
תשע נשמותיה מעידות בה כי
רעבה ומוטרפת
וגם לא יודעת שובע או
שבעת רצון ואף שאני
מערסלת בי את חיבוקך
לעצמה היא מערטלת
לגמרי את כולך