לפני 9 שנים. 25 בדצמבר 2014 בשעה 11:59
בכפר אחד רחוק ונעלם
חי לו זקן אחד חכם
שניסה כמעט שנה,
לכתוב לך ברכה.
הוא ישב וחשב
ומחק ושוב כתב.
בהתחלה הוא טיפה התבלבל
ולא ממש ידע מה לאחל,
היו לו כל כך הרבה ברכות
ולא הספיקו לו האותיות
וכמעט ונגמרו לו השורות...
אז הוא התחיל להיות קצת עצוב
זו לא הייתה סתם ברכה. זה היה דבר מאוד חשוב.
ובסוף, כך הוא כתב, באלו המילים:
חבר יקר, חבר מקסים,
איחולי ואהבתי, עד מאה ועשרים!
שתמשיך להיות כזה מתוק,
שלעולם לא תפסיק לצחוק.
שתגדל ותהיה ילד חרוץ וחכם,
שתמשיך לאהוב את כל האנשים
ותמשיך להיות חבר כזה דואג ומקסים.
אבל מה לעשות, מיהר האיש
והזמן נגמר, בלי שהרגיש.
ולך ידידי, הוא השאיר נשיקה
ואיחל לך שנה הכי הכי מתוקה!
