סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אחרי הסערה

אחרי הסערה.. הרעמים שככו..
אחרי הסערה.. השקט המדומה שב.
אחרי הסערה.. נשכח כאב האישה..
אחרי הסערה .. הגיע הזמן ..
להיבנות מהכלום...
והיום אני יכולה להביט קדימה ..
והיום אני מרגישה שזכיתי למרות הכל ואולי בגלל הכל
זכיתי בך אהוב!
ושוב אחרי ...
אני שוב מודעת לך ..
מודעת לכך שאין דרך אחרת מלבד הדרך שלנו!
לפני 18 שנים. 21 באוקטובר 2006 בשעה 8:08

מול הגלים הסוערים עומדת.. אני פה .. והיכן אתה..
כל גל מגיע מלטף את כפות רגליי .. ומחדד את מחסורך...
כל גל חוזר לים עם דמעה קטנטנה שזולגת..
דמעת געגוע אלייך אליה אלינו..

אויר קריר עוטף את כתפיי החשופות
והחושך סביב נעים כמו שרק חושך יכול להיות..
השקט נשבר מול המיית הגלים..
רגליי טובעות בחולות הרטובים..
העיניים אל על מחפשות כוכבים..

ליידי רין​(לא בעסק) - הים לרגעים היה החבר הטוב ביותר שקיים בעבורי.
הלכתי לשם לא פעם,לשכוח,לשמוח,לצרוח,לשתוק.
להיספג במליחות,ולתהות.
הלכתי להתגעגע שם,הלכתי לאהוב.
בין גל לגל שנשבר בניתי לי עולם תובנות.
הים הוא מן רופא גועש,רעש הגלים הוא תרופה,מוזיקה לנשמה.
לפני 18 שנים
להט ותשוקה{ס} - את כל כך צודקת רין.
הים זה האהבה הכי גדולה שלי...
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י