המבט שנשקף מעיניו אמר די והותר מכל המילים בעולם.. עיניו סיפרו את עברו.. את כאבו הצורב..
החיוך שעיתר את שפתיו היה השלמה למסכה שנהג לעטות על עצמו.. רק מי שהביט עמוק לתוך מבטו שם שכנה נשמתו .. ראה אותו כמו שהוא ללא מסכות והגנות סרק..
לשונו ידעה לצרוב בציניות את כל עמיתיו המזדמנים.. הם יראו ממנו .. כיבדו והתרחקו מלשונו המצליפה בהם ללא רחם..איש זולתה לא התקרב אל מקור האש שבו.. הוא היה שבוי בקסמה.. היא כיכבה בחלומותיו במאוויו.. הוא חשק בה ופחד .. פחד ממנה כפי שלא פחד מדבר בחיו..
הוא צלף בה והיא חייכה מביטה בתוך עיניו.. הוא הכאיב במילותיו .. והיא התקרבה עוד ועוד..
הוא הכה בנפשה עד זוב דם .. אך היא עמדה איתנה מול כל געשו ותסכולו.. היא ראתה לתוך נשמתו כפי שאיש לפניה לא ראה.. היא חשקה בו וככל שהיכה והצליף וככל שהכאיב והרחיק כך חשקה בוא יותר..
לפני זמן רב היא ידעה שהיא כן היא חזקה מהרוח מפזרת את ענני הגשם בשמי חייה לכיון הרצוי לה.. והוא לא יעמוד מנגד לנוכח חריצותה ועקשנותה.. היא ידעה שהיא ורק היא תוכל לו לגבר הקשה והכואב הלז..
היא ידעה שאם ירשה לה למצוא את מקומה בן זרועותיו .. תנוח רוחו ןתשקת נשמתו..
היא תמתין עד שירשה לה להצנף בין זרועותיו מקומה הבטוח עלי האדמות.
לפני 18 שנים. 30 באוקטובר 2006 בשעה 15:44
