לפני 18 שנים. 6 בנובמבר 2006 בשעה 14:56
לפעמים העצב הוא רק תזכורת להעצמת רגעי האושר..
ולעיתים רגעי האושר מאזנים את תחושת העצב..
אני יושבת שעות מול גלי הים ..
והתחושות והרגשות עוברות ושבות ושוב חולפות בנשמתי
כמו גלי הים..
לעולם לא מתעייפים .. ומתעצמים מגל לגל..
והדמעות מציפים את ארובות העיניים
כמו אדווה על הגלים..
מערבולות חושים .. מערבולות של רגשות..
עולים יורדים מתעמקים בתוכי..
ואתה על החוף שומר עליי כמו מגדלור .. מכוון אותי לנמל השלווה..
שולח אלומת אור ארוכה .. שמאירה לי את הדרך בחושך שסביבי..
אל תעלם לי בלעדייך הדרך תאבד לי לעד...
}{