סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אחרי הסערה

אחרי הסערה.. הרעמים שככו..
אחרי הסערה.. השקט המדומה שב.
אחרי הסערה.. נשכח כאב האישה..
אחרי הסערה .. הגיע הזמן ..
להיבנות מהכלום...
והיום אני יכולה להביט קדימה ..
והיום אני מרגישה שזכיתי למרות הכל ואולי בגלל הכל
זכיתי בך אהוב!
ושוב אחרי ...
אני שוב מודעת לך ..
מודעת לכך שאין דרך אחרת מלבד הדרך שלנו!
לפני 17 שנים. 23 בדצמבר 2006 בשעה 9:24

הופכת בדפי הזכרון כמו בדפי הספר ..נזכרת בימים הראשונים של המבט הראשון ..
החיוך המובך .. המילים שרציתי להגיד ואמרתי אחרות .. נזכרת בימים עברו .. מתרפקת עליהם בגעגוע ..
מביטה עליהם ממקום עומדי מביטה כמו שאם גאה מביטה על בנה .. ואוהבת אותך יותר ומתגעגעת אלייך עד כלות .. ורוצה אותך כל כך רוצה ..
ואנחנו יחד והאהבה מתעצמת .. והצורך לאחוז בך לחבק ללטף מתגבר בכל פעם ..
מביטה בחיוך שלך .. ויודעת שהקמטים הקטנטנים הללו התחזקו גם בגללי ..
מביטה בעינייך .. ויודעת שהברק שמבריק בתוכם .. זה גם בזכותי ..
אני כל כך שמחה לראות אותך זורח ..
זוכרת את השיחה על אהבה .. זוכרת את הסיפור שסיפרת לי על בני האדם שזקוקים להתאהבות בכדי לחוש חיים ..
ואני הבטחתי לעצמי אז .. שאדאג שהפרפרים תמיד יתעופפו לך ולי בתוך הבטן ..
וביום שזה יפסק . אנחנו נפרד .. וזה יקרה רק ואם ..
אני מקווה שלא יקרה לעולם כי בך מצאתי את הביטחון .. ובך יש את העוצמה להעניק לי את האפשרות להיות אני כמו שאני באמת ..
אני כל כך מאוהבת וכל כך אוהבת אותך ..


‎‏ }{ }{ }{
להט של סלייבי!

להט ותשוקה{ס} - תודה דובדבני}{
לפני 17 שנים
slaveboy{ל} - רגע זה מכתב אישי או לא ?
:-)


}{}{}{
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י