אחרי הסערה

היא מביטה בעיניו ורואה כיצד מבטו חודר אל מתחת לכסותה
לכסות שזמן רב ארגה .. ושזרה חוט לחוט בעבודת אומן .. היא לא צפתה שעיניו ימצאו את חורי החדירה מתחת לכסותה ויגלו את האמת העירומה ..
והוא עומד מולה עיניו בוהות אל דמותה .. דמות שאהב ללא עורערין .. אהב בזכות ולא בחסד ..
כמו ענן מוריד גשם טיפטפו טיפות הזכרונות ומילאו את תודעתו ..
זכר אותה נערה המתרוצצת בחצר בית הספר .. זכר את דמותה ביום האחרון לסיום הלימודים ..
זכר את המסיבה הקטנטנה בהיכנסה לעולם הבוגרים וערב החניכה לדילוג מנערותה להיותה אישה ..
זכרונות עפפו אותו ונשאו אותו למרחק הזמן .. החיוך הנסוך על שפתייה .. זוהר עיניה בהביטה בו ..
שיחות עד עלות השחר ומעלות השחר .. הוא זכר את האהבה שלה אליו .. את אהבתה הבלתי מתפשרת לדמות סבתא .. איך ניסתה לחקות אותה לחזור על מילותיה כאשר בעיניה מבט מלא אהדה ..
תמיד נמשך אל חוכמתה.. אל בגרותה .. נמשך כמו דבורה אל הדבש לקרבתה ..
וזכר היטב כמה הייתה נצמדת אליו .. וידע שהרגשות שלה הן אמיתיות .. כי יש דברים שאי אפשר לזייף ..
זכר כיצד התהדקו הקשרים .. ויום אחד היא נעלמה .. סבך החיים כיסה אותה כמעט כליל..
ימים רבים תהה לאן נעלמה .. ובינו לבינו הודה שמתגעגע לדמותה .. ובכל זאת כיבד את החלטתה להעלם ..

ויום אחד אחרי הרבה מאוד ימים .. הבהב האימייל .. כתובתה הייתה על הצג ..
מילה או יותר היו רשומים הוא כבר לא ממש זכר .. רק זכר שבכולו אחזה התרגשות ..
ומיד החזיר תשובה ..
בימים הארוכים כשהייתה רחוקה ממנו .. בעיניה לא פסקו הדמעות .. ליבה כמעט נסדק .. הרבה חרטה הייתה בה ..
היא לא חשבה שלהמית דמות אחת ולהחיות אחרת לזמן קצוב יביא לליבה כל כך הרבה שמחה וגעגוע .. היא ניסתה בכל כוחה ..לשכוח להרחיק אותו מליבה .. הרבה לילות השינה הייתה ממנה
והלאה.. חששות כבדות היו לה .. היא רצתה אך ידעה שאין סיכוי שתוכל לתת מעצמה .. הכאב מהעבר משך אותה בכל כוחו אחורה ורחוק ..

ואז יום אחד החלה באריגה איטית והקפידה על כל פרט .. החלטה נגמלה בליבה היא יכולה לזכות במעט אהבה ולא לזמן קצוב ..
היא ידעה שלהזיק לו היא לא תזיק אבל חברותו הייתה חשובה לה עד מאוד ..
היא כתבה מתגעגעת ושלחה ........ ליבה החל בפעימות רמות ומואצות .. אם יזכור ? האם לא יכעס שנעלמה ללא התראה .. האם בכלל יענה לה .. ואולי אחרת תפסה את מקומה ..
בכל רגע פנוי היא בדקה המתינה ללא נשימה שיהבהב ..
ואז זה קרה .. וליבה החסיר פעימה משמחה .. דמעות מילאו את עיניה .. דמעות של שמחה ..
הוא שב אליה .. תתקשרי הייתה התשובה ..
ומפה הדרך הייתה פנויה לאהבה מסחררת... חברות אדירה .. חשובה לשניהם באותה המידה ..

והנה שוב עומדים האחת מול האחד וכסתות נושרות אחת אחרי השניה .. הכאב עצום .. המון אכזבה ..
לא ממנה מעצם העובדה שלא בטחה בו כפי שהוא בה .. ליבה התכווץ .. לא היו מילים בפיה
שינחמו .. ולהסביר קצרה ידה מלהושיע ..
היא צפתה את הכאב .. היא חששה ממנו .. היא קיוותה שלא יגיע .. שלא יכבוש שוב את ליבה הדואב ..

הוא עמד פורש ידיו ממתין בעיניו לחבק אותה אליו .. שוב הוא מוחל שוב אוסף אותה לתוכו ..
שוב אורז אותה כמו צרור אהוב לנוח בתוך זרועותיו השומרות המחממות האוהבות ללא פשרות ..
ודמעות מציפות דמעות של נחמה דמעות של תקווה מחודשת לאהבה .