לעולם לא תדעו-מה באמת מתחולל פה

כמה מסתורי הוא גופה של אישה, מלא קימורים,קשתות, פיתולים... שיפולים...
כמה רוך וענוג הוא גופה.. ובאותו זמן כל כך - נוקשה, דרוך , ומחודד..
על כל נגיעה מרחפת על עור שיש טהור, נתקלת האצבע בזרזיף של חספוס.. הן פטמה מזקרת, הן עור ברווז מתעורר.. כמה נעים גופה, פולט חום וריח, מסמן טריטוריות שונות ומחלק את הגוף לאסור ומותר.. בעיניים עצומות את הניווט על גופה ניתן לחקור..
הגוף, הקטן.. או הגדול כמה שיהיה.. נהפך בין רגע לגוש פלסטלינה בידי ילד קטן בגן שעשועים.. רק תלחץ על הכפתורים הנכונים, אולי תצליח לפצח את הקוד, הקוד לכספת המסובכת ביותר, שאף גנב מדופלם לא יצליח לחדור אלא רק במיומנות חייתית, פראית, בהמתית, ברוטאלית . להרגיש את הרגע שבו היא צריכה את זה.. את הלחיצה, להרגיש את התזמון המושלם לנשיפה הקלה בעכוזה הרטוב.. להיות ער לכל נשיכת שפתיים תועה, לעוט עליה בעת חולשתה. לא להרפות לרגע, לזנק..לא להתמהמה לא להשתהות... הרגע הוא בלתי נראה ולא ניתן לאחיזה, אין זמן לחשוב, ולתכנן אסטרטגיה, צריך להיות נחוש, החלטי, תקיף וכריזמטי, והארומה כבר במרחק מספר שניות מלהפיץ את ריחה לכל נחיר שיבוא לשאופה..
גופה הוא כמו פזל לעיוורים... לא צריך לראות כדי לדעת, אתה צריך להרגיש את מה שנכון להרכיב באותו רגע.. אין חכם מדי, אין יהיר מדי, אין חזק מדי, אין כופה מדי... יש רק תזמון
ואם אותו פיספסת ... תפרוש בשיא