בחייאת ג'וני, תתנהג יפה

come and squash my balls with a log
i'm still i'm still johnny from the blog
used to have gazillion readers now i just have fog
doesn't matter where i go i know where i came from
(not from the bronx...)

You're the devil in me i brought in from the cold
You said your body was young but your mind was very old
you're coming on strong and i like the way
the visions we had are fading away
You're part of the life i've never had
I'll tell you that I'm just too bad
I'll tell you that I'm just too bad


You're coming on strong

You're coming on strong

You shine and you're gone

like the setting Sun

כמובן שלא אחשוף בפניכם את פרטיה המדהימים בתכנונם המדוקדק וחסין התקלות, הדיוטות שלי, רק רציתי להגיד
היכונו היכונו,
העולם בסכנה
אך הוא יינצל בידיה הענוגות של אלה צעירה בגוף (החטוב להפליא!) אך אדירה מלתאר בכל פן אחר שלה, פרי תאוותם של אתינה, אלת החוכמה, המלחמה והאמנות ומארס, אל המלחמה רב העוצמה וחמום המוח.
היא תיכתב בספרי ההיסטוריה כמי שיכולה הייתה להעביר שיעור ברודנות (ובוודאי באופנה) לג'ינגיס חאן, יוליוס (שקרוי הרי על שמה) קיסר,(brain (pinky & the brain
סטאלין, ג'ורג' בוש, דארת' ויידר והקיסר, וכי אני יודע שאת רוצה - היטלר.
איזה כיף לי שאני אהיה שם כדי לראות (וכדי לקחת חלק פעיל!)

ניסיתי היום להתחנף לאמא שלי כדי שתביא לי את האוטו שלה כשהיא תקנה (ושתקנה כבר! רבאק!) את האוטו החדש (כנראה שבוע הבא).
איך זה עבד? טוב, הצלחתי להתאפק ולא לצחוק עליה (והיא אמרה היום חלק ממצבור השטויות הגדול אי פעם). יאללה אוטו.
בסוף במקום לרדת לאילת חשבנו על טיסה לטורקיה. לי ולחבר נוסף הדרכון לא בתוקף (נגמר לי ב-3 ליולי 2006. איזה זין, אה?) אז חבר שלישי שלי ירד לטורקיה בלעדינו "עם ידידה". הממזר הדו מיני התחמן הזה! ולא רק זה, אין לי סיגריות, אני גר בפאקינג מושב ואין לי אוטו. ויש לי חשיש שאני לא יכול לעשן כי אין לי סיגריות. (אני בהפסקה עד שאמצא עבודה למעט סופי שבוע ועכשיו זה סוף שבוע)
אני היחידי שרואה כאן את האבסורד?
<נאנח>
לפחות יום יבוא ויהיה לי אוטו (במהרה בימינו אמן)
ואני אמצע עבודה נורמלית ואעבור דירה לכרך (רק לא תל אביב)
ו... טוב זה בשבילי לדעת ובשבילכם לגלות.

מי צריך זונות?
בכל אופן אני לא יורד לאילת. הפסד שלה.
בפרספקטיבה לאחור הכתיבה שלי הייתה ממוקדת מדי בדבר אחד.
אולי בגלל זה לא קראתם אותי מספיק.
אני אשתדל לכתוב מעתה תוכן מגוון יותר (ברור שאני אמשיך להזכיר אותך, לולי ; - { ) > )
מישהו שמע על איזו עבודה באיזור המרכז-דרום?

אני לא קורא עיתונים.
אקטואליה בד"כ נעה בין הגבול של המשעמם למדכא, אז אני משתדל להימנע. גם ככה זה לא באמת משפיע לי על החיים וגם אם כן מה זה יעזור לי לקרוא על כך?
בכל אופן, באחד המוספים היום הייתה כותרת שמשכה את עיני.
מסתבר שילידי שנת 70-90 הם "נרקסיסטים שמתעסקים בעצמם ומתאכזבים כשלא מצליחים להגשים את חלומם". הם כתבו שהדיכאון המאפיין את הדור הוא זה כשהמציאות מתנגשת בדימוי העצמי הגבוה.
איזה שיט בשקית.
מגיל אפס מנסים לחנך אותי להאמין שאני אפס קטן. הורים, מורים, מפקדים בצבא ובוסים תמיד דאגו להדגיש עד כמה אני עלוב. (חוץ מאלו מכם שקוראים את הבלוג. העובדה שנתתי לכם לבוא לפה אומרת שאתם יוצאים מן הכלל...)
הבעייה שלי שעד לא מזמן האמנתי להם.
רק לאחרונה השתחררתי (סופית, אני מקווה) מהתחושה הזאת.

וראו איזה פלא - אני מרגיש הרבה יותר טוב, בחורות כל הזמן מתחילות איתי, אני מצליח יותר בדברים שאני מנסה לעשות...
שיקפצו לי כולם. אני יורד סופ"ש לאילת. נתראה ביום ראשון.

תרתי משמע.
אני משתדל, מהגג, כותב, מבלבל במוח וכלום. פוסט דבילי המורכב מכותרת בת מילה אחת ואחריה גוף הודעה בן מילה אחת ואתם משאירים שלוש הודעות.
אפילו פרס לא רציתם (דרך אגב היום היום האחרון למבצע כי עוד מעט יפוג התוקף של הארבעים אחוז הנחה. אתם בטוחים שאין לכם שם נורמלי יותר?)
אני מניח שהציפיות שלי גבוהות מדי.
אתמול היה לי יום מגניב. הסתובבתי עם לולי בערך שמונה שעות ולא רק שלא היה לנו משעמם אלא ממש נהנינו.
בסוף היא אפילו נתנה לי שלוש ברכיות לביצים (כשאנשים הסתכלו! סתם, רק שני אנשים מהצד השני של הכביש והם בטח לא שמו לב. אפסים).
איזה כיף לי להיות קיים.

זונות

יש מוסדות גמילה מניקוטין, אלכוהול, סוכר, שומנים, הרואין, קוקאין...
אין מקנביס.
אני מכריז בזאת על הקמת ס.ל.ס.א - סטלנים למען סטלנים אנונימיים.
פשוט תגידו לא!

קהל קשה. נכון שהסיבה היחידה לפתיחת הבלוג הזה היא הסיפור (המותח! המעניין! והכי חשוב, האמיתי!) שבתחילתו, אבל אתם לא קוראים אותו ולא משאירים כמעט תגובות. זה משהו שאמרתי? פגעתי במישהו?
הביצים שלי כבר כמעט לא כואבות, והם כבר כמעט בצורה של ביצים. יש מצב שביום ראשון נעשה עוד סיבוב, בלי נדר.
לא הייתי צריך לכתוב את זה, עכשיו ביום ראשון עדיין יכאב לי ואני לא ארצה.