שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

בחייאת ג'וני, תתנהג יפה

...I've been very naughty
אני לא אדם של בלוגים, אעשה כמיטב יכולתי.
בכל אופן...
לפני 19 שנים. יום שישי, 16 בנובמבר 2007 בשעה 8:30
אתה יכול פשוט לקפוץ לי
לפני 19 שנים. יום חמישי, 8 בנובמבר 2007 בשעה 19:18
למה באנשים מסוימים תתאהב, באנשים מסוימים תחשוק ובחיתוך מסוים של הקבוצות שניהם?
ואיך, מהצד השני, עוברים קבוצה?
לפני 19 שנים. יום רביעי, 7 בנובמבר 2007 בשעה 10:40
אני שוב מאוהב.
וכמו שכבר ציפיתם,
אני שוב נתקל בקשיים.

אבל אני אוכל להם (אוכל מהשורש י.כ.ל, לא אוכל כמו אוכל).
שיקפוץ העולם.
לפני 19 שנים. יום ראשון, 4 בנובמבר 2007 בשעה 22:01
היות ואלוהים הייתה קצת גדולה עליי (ע"ע לולי בפוסטים קודמים), וגם אלילה מסויימת התגלתה כמי שמנהרתה עוברת במקביל לפסי הרכבת שלי (סליחה על המטאפורות בארבע שקל בשקיק), אני כנראה צריך אלה (לא אלה יעני נבוט, אלא אלה יעני קורא לה אלה. איזה משפט מוזר).

פגשתי כמה אלות בחיי, מהן שהיו סתם אלות זוטרות, מהן מתחזות...
לאחרונה פגשתי מה שבמונחים מתימטיים מכונה 'אלה ממש'.

כתמיד, הטבע מעמיד את סבלנותי במבחן... הוא לא יודע שבסוף אני אצחק עליו כמו מניאק (סליחה על הביטוי)?
לפני 19 שנים. יום רביעי, 31 באוקטובר 2007 בשעה 21:38
אבל זה הכי מגניב ככה, בסך הכל, לטוב ולרע...

נועדתי כדי לעשות משהו גדול, למרות שאני עדיין לא יודע מהו.
אני מרגיש שאני עוד מתבגר. אני מתקרב להיות הגבר שאני רואה את עצמי.
מוכן או לא, עולם, נתתי לך פור של 25 שנים...
אני כאן.
לפני 19 שנים. יום שני, 29 באוקטובר 2007 בשעה 5:17
ועושה אותן שמחות.
לפני 19 שנים. יום שני, 29 באוקטובר 2007 בשעה 5:15
אבל באיחור, התוצאות עלולות להיות הרסניות...

והכוונה הייתה כל כך טובה...
אני עשוי להיות טועה בעניין הזה (והלוואי ואני טועה).
אבל אם אני לא טועה אז הולך להיות לי קשה בקרוב.


בשורה התחתונה, עניינים נראים טוב אצלי.
אני פשוט עלול לפגוע (ועוד שלא באשמתי) במישהי מאוד חשובה לי, שעד לפני מס' שבועות מצומצם הייתה כל עולמי (לתקופה מסוימת).

הלוואי ואני טועה.
לפני 19 שנים. יום רביעי, 24 באוקטובר 2007 בשעה 18:51
איזה יופי 😄

מנפחים לי את המוח, אבל חוץ מזה הכל בסדר.
מה שלומכן/ם?

טוב לשמוע.

טוב, חייב לעוף, יש לי אימייל לשלוח.
לפני 19 שנים. יום שלישי, 23 באוקטובר 2007 בשעה 3:32
רגע אחד אני מרגיש שהנה המשבר חלף ובמשנהו אני מרגיש שבור ומתוסכל...

למה אני נהנה לסבול? ולא רק פיסית?
אני יודע הרי שיותר כיף לי להיות שמח. ואולי לא באמת?

אולי אני משוגע?
לפני 19 שנים. יום שני, 22 באוקטובר 2007 בשעה 16:22
לא סגור עליי