בחייאת ג'וני, תתנהג יפה

ביסודי אני בחור מלא שמחת חיים.
חבר שאל אותי אתמול איך יכול להיות שכבר חמש דקות יש לידי אנשים ולא הוצאתי מילה (הוא לא התכוון לשלום, הוא התכוון שאני בד"כ לא סותם את הפה. מה שמוזר (בעיקר בעיני, מסתבר) זה שרוב האנשים נהנים לשמוע אותי מדבר. גם אני בד"כ).
הוא גם ציין שבד"כ הפנים שלי מלאות אור.

פשוט כיף לי יותר לכתוב פה על הבאסה שלי.
גם יותר כיף לכם לקרוא.

אז עכשיו עניינים מתחילים להתבהר (ותודה רבה לרעיה שעשית כל כך הרבה לשעשע אותי, שרק מהתשומת לב שנתת לי הרגשתי הרבה יותר מעודד...) ובקרוב אתלוצץ עם רופאיי...

חשבתי על משהו אבל זה לפוסט הבא. חייב לזכור את זה.
תפקידים בחיים.
ג'וני.

מה יהיה אם אשאר לבד?


אני חושב שגרמתי לעצמי את הדיכאון הפעם. כנראה שבאמת אנחנו תמיד גורמים לעצמנו את הדיכאון וממציאים סיבות בדיעבד, אבל הפעם תפסתי את עצמי על חם.
משהו דפוק אצלי מהבסיס, ואני לא יודע אם אני בכלל רוצה לשנות.
המלכוד הוא שאני אוהב את עצמי ככה, אבל יש התנגשות משעשעת (ולפעמים התרסקות מזעזעת) עם דרכיו של העולם.
בסך הכל אני לא מבקש הרבה. אבל כנראה שגם זה יותר מדי...





אה, והתחלתי ללמוד היום שוב (מתימטיקה ומדעי המחשב באחווה). סתם, שתדעו.

למה ועד מתי?

אתה מקבל את מה שאתה מבקש לעצמך.
ומה שהכי גרוע זה כל הסיטואציה המגוחכת.
היה אפשר להראות את זה לאנשים עם צחוקים מוקלטים ברקע והם היו עפים על זה.

תלכו להזדיין כל העולם הזה, טוב?

בסך הכל כל כך הרבה רגשות בערו...
וקשה כל כך למצוא שוב אהבת אמת.
ואמנם שם הרגשות העילאיים, הנשגבים...
אמצא לי שוב, אם כך, אהבה נכזבת.

צ'ק צ'ק, וואן טו... עדיין שומעים?

וואו, מזמן לא הייתי פה. השתנה המון.
אני רוצה להגיד לכולכם שאתם עושים עבודה מצוינת. כל הבררה מסביבכם ואתם עדיין חיים, כל הכבוד.

התקופה האחרונה מאופיינת בכמויות מטורפות של בלבול (שגם מתחפש לדיכאון). רוחות של שינוי מנשבות עלינו מהים. כמה מכם התעוררו בתקופה האחרונה ולא ידעו מה לעשות עם עצמם?
להוריד אצבעות.

זה הסתיו, עם הענן. ועם הרוח המייבב.
יבוא חורף יהיה טוב אנשים...

מעניין באמת מה יהיה.

וחבל.
כל כך הרבה פוטנציאל, כל כך מעט יחסי אנוש...
מה לעשות

בטרם חצייה של כביש עלייך לעצור, להתבונן שמאלה ימינה ושמאלה ורק אז לחצות את הכביש בבטחה.
בהנחה שהפעולה הנ"ל גוזלת כ 2.2 שניות בממוצע (כאשר מבוצעת כהלכה תוך מבט מלא) ושבן האדם הממוצע חוצה בממוצע כ- 13 כבישים ביום, הרי שכ- 939510 שניות מחיינו (שהן כ- 261 ימים) מנוצלות למטרה זו.
לכן אני מודיע כאן קבל עם ואתר, שבשל חוסר רצוני לעבור את גיל 56, החל מגיל 55 אני מפסיק להסתכל לצדדים לפני חציית כבישים (כדי למנוע בזבוז של בערך שבוע. שבוע בחיים בגיל 55 עשוי להיות מאוד משמעותי למישהו שלא רוצה לעבור את גיל 56).

יחד עם זאת, אני מעוניין למצוא את מותי בין ידיה החשופות של אישה טובת מראה,ולא בתאונת דרכים, ולכן אבקש מכם דבר אחד קטן-
בעוד כ 30 שנה מהיום הזהרו בכבישים. ואם תראו גבר נאה בגיל העמידה מתפרץ לכביש, לפני שתקללו את כל אילן היוחסין שלו זכרו שהוא בסך הכל בדרך להגשמתו העצמית.
תודה ויום מעולה

למה הלב מקושר לרגשות כנראה כבר לא אבין,
כי כשעיני בעינייך פוגשות בבטני משק כנפי פרפרים מרנין.
את רומא, העיר היפה, לא בנו ביום אחד,
ואת רומי, האישה היפהפיה, יש להכיר לאט.
כשהאביב מגיע ההורמונים מתרוצצים,
ולכן כשאני רואה אותך מדגדג לי ב...............................................................................................................................
...........................................................................................................................................................................
................................................בטן.

הרבה זמן לא התראינו. לפחות לא בצורה נורמלית.
בקרוב יהיו יתפתחויות.