לפני 14 שנים. יום שני, 31 בינואר 2011 בשעה 20:09
[b]
איך עינגת אותי, ואיך הכאבת לי,
ואיך משכת אותי עד לקצה,
ואז עוד קצת...
מנסה בכוח לגרום לי לתחושות
של סתירה פנימית ופחד,
בלבול, ו"אלוהים איפה אני בכלל"...
ומאיפה אתה בכלל יודע, בכזה דיוק, איפה הקצה הזה נמצא?
ואיך אתה יכול להוביל אותי על אותו שביל דק בלי שאני אפול?
וכל כך רציתי להישאר שם, במקום הזה,
וכל מחשבה הגיונית אמרה לי לברוח משם.
ואתה יודע בדיוק כמה אני צריכה.
עוזב אותי במקום הכי רחוק שאני יכולה להגיע אליו,
ושנייה לפני שאני נהפכת לרסיסי גוף.
אני אוהבת לפעמים שאתה מוכיח לי
שבעצם....
אולי עדיף שתחליט בשבילי.