את מזכירה לי מישהי...

מעניין שכשמתחשק לי
פתאום כל ההבטחות שלי לעצמי נשכחות

אבל פשוט התחשק לי
להביא לך כזה ביס בשפה התחתונה.

לא יודעת מה הייתי עושה אחר כך
איך הייתי מתמודדת עם הסיטואציה הלא בדיוק צפויה הזו
איך הייתי מגיבה כשהיית ממשיך (והיית ממשיך, נו, אתה גבר)
האם הייתי מופתעת, אולי עוצרת לחשוב
או מוצאת את עצמי מעליך בלי חולצה אחרי דקה.

קשה לי להעלות בראש לאן דבר כזה יוביל אותנו
למרות הדמיון המפותח, אני לא כל כך מצליחה לראות
הרי למרות כל ההערכה וההשתאות, אתה עדיין ילד, אחרי הכל.

ובכל אופן, כנראה זה טוב שאני לא מראה כלום כשאני לא בטוחה
למרות שכל כך בא לי להתמוגג כשהיד שלך ליטפה לי את הגב
או נחה לי על הרגל בדיוק כשהתחיל להיות לי קר...


אינטואיציה מאותתת לי ירוק
אבל הראש כל הזמן מנסה למצוא תירוצים פסימיים
וכנראה עוד קשה לי לסמוך על האינטואיציה בלבד...