הודעה חביבה שקבלתי היום בבוקר (בנושא השיער החדש שלי) הזכירה לי נשכחות.
בגיל הטיפשעשרה הייתי חלק מקבוצת ילדים, באותה התקופה קראו לנו פריקים, וכמו שלכל קבוצה, כך גם לקבוצה שלנו, היה גרעין והיו מזדנבים.
אני כמובן הייתי בגרעין.
כנראה בגלל האופי שלי כבר אז היו לי מספר ידידות שהיו כל כך מבולבלות מעצמן ומהסביבה שלהן, ראו בי דמות סמכותית ואבהית והפקידו הרבה מההחלטות שלהן בהתייעצות איתי.
אחת הידידות האלו היו רוויטל, רוויטל היתה ילדה מקסימה שהחיים פשוט התעללו בה, ההורים שלה היו גרושים, ואם במקרים רבים בגירושי הורים ההורים רבים אצל מי תישאר הילדה אצל רוויטל הם רבו אצל מי לא.
כשאמא של רוויטל ראתה שהילדה מצאה לה בית חלופי בצורת קבוצת החברים שלנו היא דאגה בעזרת רשויות הרווחה להכניס את הילדה לצופיה ואח"כ גם לאשפזה באברבנל.
אבל מכל מסכת החיים הארוכה והקשה היום של רוויטל היום נזכרתי דווקה בשיער של רוויטל, לרוויטל היה שיער ארוך, מאוד ארוך, מעבר למותניים ארוך.
ערב אחד (שלדעתנו היה מאוד משעשע) רוויטל התדפקה על דלתי ומיד אחרי שפתחתי לה את הדלת היא אמרה לי "Diver תעשה לי קרחת".
באותו הרגע הייתי בטוח שזה יהיה מצחיק אז עשיתי לה קרחת.
להבדיל מהידידה בהודעה מהבוקר לי לא היתה מכונת גילוח או תספורת אני "סיפרתי" את רוויטל עם מספריים וסכין גילוח.
בשביל להשלים את המשימה גם מרחתי על ראשה Aftershave הטענה הראשונית היתה בשביל ההיגיינה אבל היום אני חושב שסתם נהנתי לשמוע ילדה קטנה ואהובה שלי צועקת מכאב.
נ.ב.
שניה לפני פרסום הפוסט צף לו זכרון נוסף,
אחרי שכבר הפכתי להיות חייל ובאחת הפעמים שחזרתי לחופשה הודעתי לרוויטל שלי מהדרך תוך כמה זמן אני אהיה בבית, כשהגעתי הביתה כמובן שהיא כבר המתינה לי אבל אני קודם הלכתי להתקלח.
כשיצאתי להמקלחת רוויטל הלכה להכין לי את הקפה שלי ואני נפלתי על המיטה ונרדמתי.
כרוויטל הגיעה לחדר ומצאה אותי ישן (באותה התקופה היתה לי רק מיטת יחיד) היא התכרבלה לה למרגלות המיטה, לרגלי והלכה גם כן לישון.
את התמונה האידילית הזאת הרסה אמא שלי שנכנסה לחדר וראתה את רוויטל ישנה כך העירה אותה ושלחה אותה הביתה, לטענה של רוויטל ש Diver אמר לה לבוא והוא רוצה לראות אותה ענתה אמא שלי בזלזול "כשהוא יקום אני אגיד לו שאני גרשתי אותך, עכשיו לעי לישון בבית" (לרוויטל היתה דירה שכורה בעיר)
D.
לפני 17 שנים. 3 בספטמבר 2007 בשעה 7:38