אתמול, שוב, עשיתי את אחד הדברים ה"אהובים" עלי יותר, מתקרבנים.
חבר שלי החליט שהוא רוצה להכנס למשטר דיאטה, and to do so הוא ביקש ממני להצטרף לטיולי האופניים שאני עושה פעמיים בשבוע.
עדכנתי אותו במסלול, כיכר השעון ביפו - צומת גלילות וחזרה, הוא הסכים.
בטיול הראשון שהוא הצטרף הגענו עד לעליה של כיכר אתרים ונשרף לו המנוע, שבוע אחר כך גם שמעתי (ומסתבר שאני לא היחיד) כמה כואב לו התחת.
בעקבות החוויה כשבועיים נעלמו עקבותיו.
רק בשביל האגו שלי,
שבת לפני האחרונה, משוחרר מדמעות של חברים (השיר לא הולך "דמעות של מלאכים"?), נסעתי מכיכר השעון לשכונת קפלן בכפ"ס מרחק של כ 40 ק"מ (למרות שיש הטוענים שזה פחות מ 20 ק"מ).
השבוע גיליתי שהחבר היקר גם התבכיין על כאבי הישבן וכנראה גם אזורים אסטרטגיים אחרים שבקדמת הישבן בפני חברתו היקרה והיא מתוך דאגה לאזורים האסטרטגיים הלכה וקנתה לו מכנסי טייץ לרכיבה על אופניים, ההבדל בינם לכל טייץ רגיל הוא שאלו מרופדים באזורים הכואבים מצד שני זה גם נראה כאילו בגבר גבר יש חיתול מתחת לטייץ.
אתמול הגיע החבר ל Take 2 של האימונים שלו, התחלנו לרכב ולמזלו הרע כל הדרך צפונה כל הרמזורים היו ירוקים ומכיוון שלא עצרנו לא היתה לו הזדמנות להתקרבן.
אחרי כיכר אתרים תפס אותנו הרמזור האדום וכאן הוא התחיל לשאול "דרדסבא עד לאן?" אמרתי לו שהיום אנחנו ממשיכים עד לשדה דב, לשאלה "מה אתה משוגע, זה עוד רחוק, אין לי כח, בלה בלה בלה" (כמובן שיש מגוון תשובות אבל) אני בחרתי לענות ב"זה לא רחוק, ממש כאן מעבר לסיבוב"
בשדה דב הוא אמר לי שיותר מידי פעמים לאורך הדרך הוא קרא לי ולא שמעתי (אולי כי הייתי רחוק, אולי כי הייתי עם דיסקמן) ומכאן הוא רוצה להיות מקדימה, OK.
אז התחלנו לחזור, כמובן בקצב שלו, והפעם הקיטורים הגיעו מכוון אחר ובלתי צפוי, וכאן אני מבקש את חוות דעתכם, כשרכב מגיע לרמזור אז הוא עוצר מאחורי הרכב שלפניו, מה אמור לעשות רוכב אופניים, החבר טוען שגם רוכב האופניים עוצר מאחורי הרכב שלפניו אני הסברתי לו שעדיף לעקוף ולהגיע לראש הטור, לאחר שהשתכנע אז הוא המשיך להקשות, בסדר לעבור לראש הטור אבל למה מהאמצע ולא מהצד, אכן דילמה קשה, לאחר הסברים ושכנועים נוספים לחבר היתה קושיה נוספת, אם אתה כבר עובר לראש הטור ואם אתה כבר עושה את זה מהאמצע למה לפחות אתה לא קצת מאט.
סופו של סיפור זה שהגענו הביתה, מעט עייפים ברגלים, מאוד עייפים בפה, סך כל הנסיעה היתה שעה וקצת, לכתוב לכם את מעללי הערב לקח לי כמעט את אותו הזמן.
*אם משהו מקוראי רוצה להצטרף מוזמן, לא למקטרים.
עד למחר,
Deep.
נ.ב.
כנראה שגם הדיסקמן סבל אתמול כי הוא התאבד באמצע הדרך (מה שפתח את הפתח לשיחה על בטיחות הנהיגה שלי).
לפני 17 שנים. 8 במאי 2007 בשעה 10:10